כשהייתי קטנה ספרו לי שמלאכים לא קיימים, הם רק בשמיים..עכשיו אני יודעת שהם גם כאן ...

אני יודעת, טוב שנזכרתי להמשיך ת'סיפור אבל..העיקר שמצאתי זמן!! אז הנה ההמשך:

אחרי שאיכשהו עמית נרגע וגם אלון נרגע..בעצם, מה זה "נרגעו"?! פשוט תפסו מרחק של קילומטר וחצי אחד מהשני..כל המדריכים והבוגרים עזבו, ורק אנחנו נשארנו ליד המגרש של החזרות. הייתה שם שיחה באמת עמוקה על כל מה שקרה ועל כל החודש הזה בכלל, אבל משם גלשנו לצחוקיםםם וואי היה ענקק!!

בסביבות 1 וחצי חזרנו לסניף- שהיה שוקק חיים בדיוק כמו ב4 בצהריים. התחלנו לצבוע קירות ולהסתובב בין כולם והיה- לי לפחות- ממש כיף! האמתי שהייתה מין הרגשה כזאת באוויר של יום אחרון: כולם לחוצים כאלה, צובעים ת'קירות חפיף כזה, ולמרות הכל היה פשוט כיףףף עם כולם שםם!!

סיוון ואני ישבנו לדבר ליד הסניף על עמית ועל אלון..וגם רק על עמית :)..אחרי אולי רבע שעה שהיינו שם, עמית הגיע עם 3 ידידות שלו והם עמדו ליד איזה מכונית ודברו- ועמית ראה אותנו, אבל לא בא ישר. אחרי 10 דקות בערך הוא בא אלינו, כולו עדיין עצבני וגם אם הוא יסה להסתיר את זה- זה פשוט בלט לא על הפנים. הידיים שלו הייתה קמוצות לאגרוף, רועדות קצת, מדי פעם מכסות לו את הפנים לרגע- והכל בגלל אלון! הוא התחיל לשפוך ת'עצמו בפנינו ממש וסיפר שהדבר האחרון שהוא רצה שיקרה זה דבר כזה- שזה ממש לא מה שהוא רצה שנזכור מהחודש הזה או החוויות שנקח איתנו מהיום האחרון של התסי"ם. ועוד יותר הוא לא רצה שהחניכים שלו עכשיו יחשבו שהוא מדריך אלים ויתרחקו ממנו בגלל שהוא כמעט הרג את חבר שלהם מול הפרצוף של כולם..אבל הוא פשוט לא ידע שכשדברנו אחרי מה שקרה רובנו הבנו אותו וכל כך וממש לא תמכנו בצד של אלון, אז סיוון ואני אמרנו לו את זה. פעם ראשונה שראית את עמית במצב כזה, מין חוסר-אונים שכזה, פחד ממה שכולם יחשבו ויגידו עכשיו. רק מאיך שהוא דבר איתנו והסביר לנו איך הוא מרגיש וכל זה אני יכולה ללמוד עליו שיש בו צד רגיש, ולא כמו שהרבה חושבים- לדעתי זה כל כך יפה שיש צד כזה בבן..

נשארנו בסניף עד 3 וחצי לפנות בוקר. לא היו עוד תקריות מיוחדות- לא עם אלון, לא עם עמית ולא עם אפחד אחר. הכל היה רגוע- אבל בצורה מיוחדת מאוד, זו הייתה רגיעה משולבת בלחץ ענק ועייפות מטורפת!!

ביום שישי בבוקר הייתה לי שיחה עם שירי, אחותי הגדולה (שגם הייתה מדריכה שלי שנתיים). ממש ממש שיחה רגילה, עד שפתאום שירי באה ביציאה: "נו, יש כבר מישהי שהתאהבה בעמית?"..חח ואני מכירה את עצמי במצבים כאלה- מסמיקה ישר, ומשקרת בצורה הכי גרועה שיש, אבל הפתעתי את עצמי ושקרתי מ-צ-ו-י-י-ן, בלי שום סימן לעובדה שהילדה הזאת ששירי שאלה עליה-> היא בעצם אני!

עד עכשיו אני עוד חושבת אם היא ראתה משהו שגרם לי לשאול את זה..ולא, היא טוענת שזה פשוט נורמלי שבשבט שיש בו מדריך שנראה טוב תהיה לפחות בת אחת שתשים עליו. אממ..ועכשיו אני פתאום שואלת עוד משו: שירי חושבת שעמית נראה טוב?!

החזרות האחרונות בהחלט הגיעו, והתחילו באיחור של שעה- 1 במקום 12, וזה בגלל שעמית איחר..טוב תכל'ס, איך אפשר להאשים אותו? הוא הגיע לחזרות האלה אחרי שעה אחת בלבד של שינה, שלושת רבעי מת..מסכנ'וש..

וכאילו שכל זה לא מספיק- אלה היו החזרות הכי דפוקות שהיו לנו אי פעם!! פשוט הכל הלך לא טוב, זה היה מדהים!! קלטתי לפעמים ת'פרצוף של עמית: זה פשוט היה לקרוא אותו אומר "עופו-כבר-הביתה-נמאס-לי-לראות-ת'פרצוף שלכם"!! ממש ככה..והוא באמת שלח אותנו הביתה ב3, כשהכל עדיין היה דפוק לחלוטין..

עשינו ארוחת ערב, וכולם הגיעו והסניף היה פשוט מפוצץ וואוו! טונה איש שאני לא מכירה, מלא חבר'ה גדולים כאלה..אני ממש מקווה להסתדר שם עם כולם במשך השנה בשבתות האלה בכל הפעולות שיהיו בשישי בערב..

עמית היה נראה מדהים: גבוה ומרשים כזה, עם העור השחום שלו והעיניים מדהימות  האלה שפשוט קוראות לך לשקוע בתוכן..אחח מסנוורות מרוב יופי, בג'ינס, נעלי אלגנא שחורות וחלוצה כזאת חצי פתוחה תכלת-אדום-שחור-לבן :)..היה פשוט מושלם, מלאך מושלם..

כמעט כל הערב הוא לא היה איתנו חוץ מפעם אחת לפני האוכל שהוא בא לדבר איתנו. במשך כל הארוחה ראיתי אותו פשוט בוהה מסוף השולחן שלנו בי ובסיון ואין לי מושג למה! סיון אומרת שאולי זה בגלל שפתאום נפל לו האסימון שהוא לא היה איתנו בכלל בארוח הראשונה שלנו בסניף..הממ כןן יש מצב שהיא צודקת דווקא, אחרת אין לי שום רעיון אחר!

והגיעה שבת בבוקר..האמתי שלא חשבתי על זה בכלל עד חצי שעה לפני שהייתי צריכה לצאת! לבשתי חולצה לבנה מטי.אנ.טי עם לבבות בורוד-סגול וחצאית ג'ינס קצרה של "פוקס" עם שסע ומגף שחור, סדרתי ת'שיער והתאפרתי קצת-> ויצאתי, וממש בשניונת פספסתי את כולם, אז הלכתי לסניף לבד :( אבל חפיף..הסניף היה מלא בלי עין הרע, אבל בשבטהיתה אווירה לא משו. היו כל מיני דברים קטנים שהרסו ת'מצב רוח, ועוד לראות את עמית ככה בדכאון, שיא המודאכ מהתסי"ם בכלל גרם לי להלחץ מההופעה ולפחד מפאשלות שאני עלולה לעשות!!

ישר בצאת שבת עפנו לעשות חזרות במתנ"ס, והשיפור משישי-> לשבת היה ענק!! ו..עדיין ליז ועמית לא מרוצים לגמרי (פוו..). אנשים מתחילים להגיע, החזרות נגמרו-> מה שיהיה, יהיה!!

עמית נתן לשבי ת'חולצת תנועה שלנו ונשאר עם הג'קט עור של שבי..איהה כואב לי רק לחשוב על איך הוא היה נראה :). בדקות האלה שלפני ההופעה הוא עזר לי בשני דברים ממש חשובים ואני כל כך אוהבת אותו על זה:

* התרוצץ כדי שיפתחו את המלתחות בשביל שנתלבש לתסי"ם

* וממש שנייה לפני ההופעה-> נקרע לי הדגל..כןן זאת אני וזה הביש מזל שלי, תכירו..אבל עמית- כמה שהוא היה בלחץ ורעד ושקשק- לא אבד ת'עשתונות ותקן לי ת'דגל..איזה מותקק יווו!!

המוזיקה מתחילה-> הופההה תסי"ם מדהימים!! הכל היה מושלם, אפילו לא פאשלה אחת שהרסה יותר מדי!! הכל היה מדוייק, מתוזמן....פששש איזה הופעה הרמנו יאללהההה!! וזה הזמן לגלות-> שבט אחיהההה עולההה!!אחרי התסי"ם שלנ כל שאר ההופעות לא הזיזו לי יותר מדי, ובעיקר הסתובבתי או עשיתי חזרות עם יוני לשיר סיום, שיצא ממש חמוד האמת...

אחרי שהכל נגמר, בסביבות 11 וחצי נסענו לבית של שי, קבלנו ת'קפוצ'ונים המהממים (והענקיים במידות שלא יתוארו..) שלנו, התלבשנו וחיכינו באוטובוס שליד המתנ"ס עד שכולם יגיעו כדי לצאת לטיול סוף החודש..ישש סוף סוף הגיע!!

נסענו ליפו והיה צחוקים באמת..היה קפוא, ושוב עמית לא היה איתנו יותר מדי ואפילו קבלתי רושם שהוא אמר למישהי מהידידות שלו שהוא אוהב אותו א נישק אותו או משהו כזה, ועדיין אין לי מושג אם זה נכון או לא..אבל בטיול הוא קצת יותר התייחס אלינו, בא לדבר איתנו וצחק איתנו ("מזה כולם חשים רומנטיים היום!" ) וגם באוטובוס חזור הוא היה איתנו קצת..

באמת שעצוב לי שנגמר, אבל זו הייתה חוויה נדירה סוף הדרך!!

עכשיו אני מתגעגעת לעמית נורא..אין כבר לראות אותו כל יום בחזרות :( או לצבע איתו קירות :( או לשמוע אותו צורח על אודי :( הכל נעלם..וזהו, זו הייתה השנה האחרונה שלנו..

מלאך שלי, תראה יחס כמו שהייתי רוצה!! והלוואי והשנה הזאת תהיה מדהימה- איתך ועם כולם..

לילה טוב,

אני.

נמאססס לי!!! פשוט ככה!!

מה היא חושבת לעצמה, ה"כאילו-חברה-הכי-טובה-שלי-כשהיא-צריכה-אותי" הזאת?! זה פשוט לא ייאמן לפעמים כמה שמצד אחד היא כ"כ חשובה לי, ומצד שני כמה שאני מרגישה שהיא ממוטטת לי ת'חיים וכמה שאני רוצה לשנוא אותה..ולא יכולה...אולי בגלל זה אני כל כך חלשה מולה, כל כך עלובה מולה כשאני מדברת..אולי אני זאת שנתתי לה לשאוב את כל הכוח הזה, ואולי אני זאת שהפכתי אותה לכזאת...אולי חנקתי אותה? אולי ממנה היא למדה להיות כזאת מגעילה?...אני כבר לא יודעת, באמת..

כל מה שאני יודעת זה שיש לי סיפור קטן לספר..כל כך נשמע נחמד שתרגישו שאתם צפים על ענן, ופתאום הכל נהרס...שונאת ספורים כאלה:

לפני חודשיים, הייתי אצלה, אצל החברה שלי הזאת...אולי זו הייתה אחת מהפעמים המעטות והיחידות מאז שהיא "נטשה" אותי שהיינו כל כך קרובות והיה כל כך כיף, הרגשה של התקופה הטובה הזאת של פעם, שנעלמה פתאום. דברנו וצחקנו ושתפנו וסיפרנו, והיא החליטה לשתף אותי במשהו: היא הכירה ילד מגרמניה באינטרנט, ונתנה ל לדבר איתו..בהתחלה לא ממש התלהבתי, ואז לא רק שהתלהבתי- אלא שפשוט נסחפתי ודברנו יותר משעה, ופשוט שכחתי ממנה לגמרי! אני יו'דעת שזה ממש מעליב ואולי הייתי מגעילה, אבל מה שאני רוצה לספר זה...שהוא פשוט מדהים!! הוא מדבר כ"כ יפה ועשה י הרגשה טובה, הייתי שלמה עם מי שאני והוא נתן לי להרגיש שאיך שאני- כך אני הכי טובה, והרגשתי כל כך בטוחה איתו בשיחה שלא רציתי ללכת...

אזניחשתם יפה- ויצא ריב, וכמובן שאני- החלשה והטיפשה- הלכתי לבקש סליחה, כי אני לא יכולה בלעדיה, פשוט לא יכולה..לפני שבוע, בששון בשמחה, עשו לי אינטרנט בבית, ואני לא אכחיש- שכל כך שמחתי כי ידעתי שעכשיו אני אוכל לדבר איתו שוב, אחרי שלפני חודש בקשתי מהחברה הזאת- ואני חוזרת ואומרת שבקשתי- את המספר שלו, וחיברתי אותו לרשימה שלי.בדיוק ביום שכתבתי ת'קטע הקודם שלי..בדיוק אז... חששתי הרבה וקצת התביישתי, אבל התחלתי לדבר- וזה זרם מעולה, וכל התחושה הזאת הציפה אותי חזרה, ומאז אני בעננים, לא מפסיקה לחשוב על כל מה שקרה לי איתו- לא הרבה, אבל זה בשבילי משמעותי מאוד...

איכשהו היא גילתה שדברנו, והרי היא לא יכולה להיות שמחה איתי, קשה לה לקבל שפעם אחת גם לי קרה משהו טוב (הופס..הפתעה!!). היא התחילה להכחיש שהיא נתנה לי ת'מספר ושגנבתי אותו וזיבלה כזה בולשיט שבחיים לא שמעתם!! כל כך אין לי חשק לפרט, כי אני אקבל תגובות כאלה קשות על הטמטום שלה שזה הורג...

למה, רק תסבירו לי למה, שה לה שטוב לי, אה?! למה היא מצפה שכשהיא מנסה להתייחס אליי יפה- אני ארץ אליה חזרה בזרועות פתוחות?! אני יודעת מתי היא מנסה להתקרב אליי- כשהיא צריכה עזרה עם מישהו או משהו, או כשהילדה שהיא נטשה אותי בשבילה לא נמצאת או עסוקה או חולה...אז אני נמצאת שם פתאום, מופיעה פתאום משומקום! הרי בשביל זה אני קיימת, לא?! כדי להיות שם תמיד בשביל "החברה הכי טובה שלי"...

תעזרו לי בבקשה!! מה עושים? איך פותרים את זה?! המצב הזה ככה בינינו כבר כמעט שנה, הכל כל כך מתוח..זה גרם לי לרדת בלימודים, להתבגר כל כך מהר, להכנס לדכאונות...היא לא אחת ש שיחות, היא נורא אטומה וקובעת בדעות שלה!!!

וממש לא- אם היא חושבת שאני אפסיק לדבר איתו בשבילה, היא כל כך טועה..אולי פעם כן, עכשיו אני אפילו לא שוקלת את זה!! אפשר לחשוב שהוא רכוש שלה או משהו...למה נראה לה בכלל?!