איכססס פשוט יום דוחהה כל כך, שאין לי אפילו מאיפה להתחיל 
!!!
קודם כל, קמתי בבוקר מ-א-ו-ח-ר והיה לי 10 דקות בול להתארגן, אז עשיתי הכל הכי לאט שאפשר כדי לפספס ת'אוטובוס ולהשאר בבית..אבל לאאא!! ההורים שלי לא יכולים לתת לי יום אחד בבית! יום אחד, זה כל מה שבקשתי!! הגעתי 2 דקות לפני האוטובוס..אחחח אם הייתי מתעכבת עוד קצת, טיפונת...:( וכאילו שזה לא מספיק- אמא שלי לא מסכימה לשלם לי 200 שקל לנטיעות כי היא טוענת ש"עד שאני לא אדע על מה בדיוק אני מוציאה עכשיו 200 שקל אנלא משלמת!"!! אחחח מה אני נראית לך?! ההננהלה הארצית?! לא אני קובעת מחירים דיייי! עשיתי כל מה שאני יכולה בסניף כדי לסבסד ת'מחיר ועכשיו אני צובעת עם כל השבט את כל הגדרות של הסניף בשביל עוד סבסוד- אז מה הקטע?! זה כל כך מרגיז אוףףף!! השגנו מחיר משתלם כל כך, באמת שכן! אבל לאאא, היא רוצה פרטים :/..
בבצפר היה מגעיל ומשעמם! כל היום הייתי שקטה, לבד. לא היה לי כוח ללמוד או לסכם וגם לא לדבר יותר מדי עם אפחד.
קיוויתי שהיום תהיה פעולה וסופסוף אולי עמית יבוא ואני אראה אותו כבר- אבל שוב הגשם המכוער הזה הגיע! הפעולה התבטלה- כמובן..- אבל בכל מקרה לא נראה לי שעמית היה מגיע כי יש לו מתכונת במתמטיקה ביום חמישי, מסכן..אולי הפעם אני אלמד אותו 
..פחחח אני אלמד מישהו מתמטיקה, מצחיק..אבל אני אעשה הכל כדי לחזור על אותה פגישה כמו אז שהייתי אצלו. הכל כדי להרגיש את המושלמות הזאת שהרגשתי אז..ואם כבר- קבלתי במבחן 67 בעעעע!!
קיצר גועל נפש של יום! איזה אירוניה: לירון ידעה להתקרב אליי יפה מאוד בימים האלה והפעם זה באמת-באמת היה נראה אמיתי, אבל לא. זה היה צפוי האמת: היום היא דברה עם דנה ודגנית ושוב חזרו כל הנישוקים והחיבוקים והרכילויות והבנים והבגדים והיציאות והדביקות הזאת- ואני נשארתי בצד, ולירון של עכשיו חזרה לחיים...כל פעם אני רוצה לפתוח את זה מחדש ולסיים עם זה פםעם אחת סופית, אבל זה כבר חונק אותי כל העניין הזה, כבר בא לי להקיא מזה בחיי! אין לי יותר אמון בה- היא חזרה על זה פעם שניה, ועכשיו אני יודעת סופית שלירון של פעם לא תחזור והחברות שלנו גם כן..
אוףףף ויש לי את כל העניין עם עמית על הראש...
עם כל האהבה שלי אליו ועם כל הגעגועים אליו והמחשבות והדיבורים עליו- אני כבר באמת מתחילה להתייאש, להירקב מבפנים. אני מרגישה שזה כבר מתחיל לאבד מהטעם שלו, במיוחד אחרי כמה דברים שקרו בזמן האחרון:
* באותו יום שהוא הגיע לבצפר, סיון ומוריה ספרו לי שיום לפני הן חזרו מחברה והוא ישב עם שירן בספספלים שבכניסה לשכונה. עכשיו, השאלה שלי זה אם היא כזאת חברה מגעילה כמו שספרתי לי והיא ילדותית ויש לה אופי דפוק- למה אתה רץ מהבית שלך עד לשכונה שלה כדי לדבר, הא?! איזה אי החלטי, יאללהה!!
* באותו יום, בלילה, אחות של סיון- שהיא במקרה גם ידידה טובה של עמית ושל שירן- ספרה לה שהיא שמעה ש"הדפוקים האלה רוצים לחזור..יש שמועות אני יודעת"..
מההההה?! לאאאאאאאאאא עמית, לאאאאאאאאאא!!
* ביום חמישי האחרון הייתה לנו פעולה, ושעתיים לפני קבלתי מעמית הודעה:
עמית- "שני מה המצב? את יכולה לעזור לי במשהו?"
שני- "עמית מה המצב?! כןן בטח, מה אתה צריך?"
עמית- "זה קצת מסובך! יש היום פעולה בסוף? אני יסביר לך שמה..."
שני- "אממ אוקיי אבל מה כבר אני יכולה לעזור לך שהוא מסובך?! אבל סבבה, אז דבר איתי שם! ביי!"
טוב...הגעתי, כבר בשיאים של לחץ לדעת מה הוא רצה- והוא אפילו לא פנה לדבר איתי על זה , אתם קולטים?! יווו איך התעצבנתי! בסוף ממש בסוף הפעולה באתי אליו ושאלתי אותו מה זה היה:
שני- "עמית חכה שנייה..תגיד, מה זה היה ההודעות האלה היום?"
עמית- "אהה עזבי זה מסובך"
שני- "נוו ספר! יש מספיק זמן!"
עמית- "טוב תראי..זוכרת שכשהיית אצלי דברנו על זה שלפעמים כשרוצים משהו ממישהו אז מתחילים לדבר איתו וזה ואז פתאום זורקים את זה כדי שזה ייראה טבעי?"
שני- "אהה חחח כןן..אני גם עושה את זה.."
עמית- "כןן אני יודע, אני זוכר שדברנו על זה. אז רציתי לבקש ממך ממשהו..יש מצב שאת עושה את זה למישהו בשבילי?"
שני- "אמממ...לא יודעת..תגיד לי מה זה, מי זה..כאילו אם זה ממש חמור אנלא רוצה לפקשש או משהו, מבין? נוו מי זאת- בתאל או שירן :/?"
עמית- "מה? לא בתאל ולא שירן"
שני- "נוו אז את מי אני כבר מכירה מהחברים שלך שאני יכולה לעשות לו את זה?"
עמית- "נוו אני צריך שנשב ואני אספר לך את כל הסיפור, זה מסובך כזה. אח"כ כבר אני אגיד לך מי זה"
שני- "נוו אז אתה לא רוצה לספר לי את זה עכשיו, לא צריך! אבל תגיד לי רק מי זה!"
עמית- "נוו זאת שירן.."
שני- :/..
עמית- "לאא, אבל שלא תחשבי שאני רוצה לחזור אליה או משהו! סה"כ צריך שתבררי לי משהו וזה מזה יעזור לי...וזה ביני לבינך"
שני- "טוב, תספר לי קודם ת'סיפור ואז אני אוכל להגיד לך אם אני אעשה את זה או לא, אני צריכה לדעת על מה זה!"
עמית- "אל תדאגי, אני אדבר איתך בשישי בערב (ואמרתי לו שאני לא אהיה)..אהה אז אני כבר אדבר איתך, מבטיח, אל תדאגי!"
ומאז- שום מילה..
דיי נמאס לי כבר מכל העניין הזה! נמאס לי כל הזמן להיות באי וודאות, כל הזמן לחשוב עליו, כל הזמן לנסות להתקרב אליו...שיתקרב גםםם!!
אני יודעת, כבר זה שהוא סומך עליי בעניינים כאלה בתור חניכה מראה שאנחנו יותר קרובים, אבל עדיין..אני מרגישה קצת מנוצלת בעניין הזה, שכשהוא צריך אותי לכזה דבר (שקשור עוד לשירן!), הוא יודע לבוא אליי, זה מציק..
אוחחח אני רק מקווה שיהיה יותר טוב, זה הכל..
אויייייי ועכשיו גיליתי שגם השבת אני לא אהיה בבית, איזה יופי! שבועיים ברצף לא בבית, אנלא מאמינה!! כמה עוד הפתעות "נחמדות" שכאלה יפלו עליי?!
ובכל זאת- אוהבת אתכם ושיהיה לכם שבוע מהמםםם!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
