הגעתי למסקנה ברורה, אני פשוט מגעיל את עצמי, לא, לא מבחינה חיצונית, אלא מבחינה פנימית.
נמאס לי, באמת שנמאס לי לשחק את הפוזה של הגדול האלים והקשוח. כן, בערך מכיתה ז' לקחתי על עצמי את פוזת ה"מניאק קשוח ואלים" חשבתי שזה מי שאני, אבל גיליתי בדיוק את ההפך, אני סך הכל בחור טוב שרוצה צומת לב, יש את החכמים, יש את הערסים,הפריקים ויש את הקשוחים-אלימים.
לא פעם אחת ניסיתי להפסיק עם זה, אני אומר לעצמי: די,לשנות תדמית אתה בחור טוב ונחמד, למה שאחרים לא יראו את זה?..ניסתי, אבל תמיד חזרתי לפוזה הקשוחה שאני כל כך שונא.אני תמיד זה שמפחיד,אני זה שמגן,אני זה שפונים אליו שיש צרה עם מישהו מפחיד אחר, אני תמיד משחק את הנאצי או את האיש הרע בתאטרון.
זה העלה לי המון שאלות..
1- אני באמת קשוח ואלים?
2-אני פוזאיסט?
3-אנשים יאהבו את הצד האחר שלי?
4-אני אוהב את הצד האחר שלי?
ועוד רבות.
עכשיו לכל החרייאטים שיגידו שאני פוזאיסט, אני מאמין שאתם צודקים, אבל זה התחיל מפוזה והפך לאישיות.
אני עצמי לא חושב שאני אוכל להשתנות..אני כנראה חלש מידי בקשר לזה.
בנוסף חשבתי הרבה על איך לכתוב את הפוסט הזה..
כי אני בעצם נותן ביקורת על עצמי, שאם זה אין לי בעיה, אבל למה לכתוב את זה? אני ממילא לא מתכוון או להשתנות, למרות שאני רוצה.
זה פשוט יהיה מוזר מידי, אנשים פשוט מכירים אותי ככה:
"הגבוה האלים עם המשקפיי-שמש".
אפילו את השם שלי חצי מהם לא יודעים ומבחוץ אני לא מקרין את זה אבל כן, זה באמת מפריע לי כל זה.
נשארה לי השאלה הכי גדולה והכי מפריעה לי:
אני באמת כזה??
יצא לי חרא של פוסט בכלל לא התכוונתי שהוא ייצא כזה מעפן, בראש, המחשבות שלי הרבה יותר טובות =אבל מוזר..בד"כ זה מגיע לי לכתב אבל הפעם זה לא, אולי זה כי אני פשוט לא מוכן לקבל את זה שהפוזה הזאת זה לא אני.
אני לא מכיר דמות אחרת שבה אני משחק כל כך טוב כמו את הדמות הקשוחה,ואני לא מוצא את עצמי חי בלעדיה.
זה חסר סיכוי, תמיד אשאר הדמות העלובה והפטתית הזאת.
בנוסף, משהו שידידה שלי אמרה לי שמאוד הפריעה לי,
דנו בשאלה מדוע אני לבד (בלי חברה)-זה העונש שלי על היותי מי שאני? או בעצם מי שאני לא? פשוט, בלי לחשוב היא אמרה את התשובה הכל כך כואבת-בגלל האישיות שלך.
זה פגע בי כל כך עמוק שלא ידעתי שמילים יכולות להגיע עמוק כל כך, אבל שוב, בגלל פוזת הקשוח לא הראתי את זה, אלא שיחקתי אותה נעלב בצחוק.. אבל מבפנים ממש לא צחקתי,מה היא חשבה? שבגלל שאני אמור להיות קשוח אני בלי רגשות? אני מקווה שהיא תיכנס לפה על דעת עצמה ותראה את זה, רק שתפנים שלא תתנצל שלא תגיד שהיא ראתה את זה, ואני מקווה שכולכם תפנימו, אני בן אדם וגם אני יכול להפגע.
בכלל, זה לא רק היא, אלו המון אנשים שחושבים שאני חסר רגשות, להבריז,לקלל,לפגוע (גם בצחוק וגם בלא) לדבר מאחורי הגב, לדבר מולי ועוד המון מקרים שכביכול לא מפריעים לי, אבל תחת מעטה הקשוח,אני נפגע, ובגלל המסיכה הזאת, אני לוקח את זה יותר קשה, כי אני לא יכול לפרוק את הרגשות שלי כמו אחרים,אני אבן חסרת רגשות וקשוחה, כן זה מי שאני.
בעצם יש לי אישיות חצויה? חציים מנוגדים? אני בכלל יכול להקרין החוצה את האישיות הנחמדה ? אני מפחד לבדוק את זה, פן יחשבו שאני חלש ועלוב.
אני מאמין שזה מה שהם חושבים כבר עכשיו עליי אבל אני לא מראה את זה, אני הקשוח שלא נפגע מהרגשות וזה מגעיל אותי.
לכל אלו שרוצים לרחם עליי,ולהעיר שמרו את זה לעצמכם באמת אין לי רצון לראות כאלה תגובות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האיש-האלים- עם-התחת-המדהים
