לא, לא עוד עצבות נשבר לי מכל זה, אני בכלל לא יודע מה אני מרגיש, לשקר ולפגוע זה כנראה בסדר. החלטות..אין זה בנפש האדם להגיע להחלטות נכונות תמיד ההחלטה הכי נכונה תיהיה שגויה מכל כך הרבה בחינות,לפגוע או לא לפגוע? אין מישהו שלא ייפגע, עצוב או בודד זה תמיד רגש מיותר ולא נעים,אבל הבעיה שהוא קורה יותר מידי בזמן האחרון הייאוש הסלידה ותחושת הניכור הלא מוסברות חודרות אט אט לתוך נבכי הנשמה.
"לא טוב היות האדם לבדו" תמיד אומרים..אני כבר לא כל כך בטוח..שאתה לבד אין מי שיפגע בך אבל שאתה לבד אתה מרגיש פגיע,כל זה כל כך מעצבן אותי ולא מעצבן אותי אני לא מצליח להחליט על הכל חבל לי שאני לא מרגיש יותר בטוח בין החברים, בודק כל פינה ופינה וכל סדק אפשרי בחשש.
תחושת ריקנות שעוברת בי מצמררת את גבי ועורפי, אני לא יודע מה נכון ומה שגוי מה נכון ומה לא מה טוב או מה רע?
קראתי אתמול סיפור שעוד יותר דיכא אותי..הסיפור נורא לא ברור אבל בסוף מי שמת זה מי שהיה הכי בסדר,זה שהרגיש בתוך באיפה שהוא היה, זו שטיפלה בו עזבה אותו,וזה שגרם לו ביטחון עזב אותו ברחוב, בסוף חבריו לשעבר תקפו אותו, הסיפור נגמר ככה "הוא גרר בשארית כוחותיו את עצמו לשיחים שם שכב ללא נוע או רוח חיים,ההאישה שגרה בבניין ליד חשבה לעצמה- שעוד כמה ימים הגופה תתחיל להסריח ומי יקח אותה משם?"
פעם ראשונה שקיבלתי דיכאון מספר טיפשי..זה שהיה הכי בטוח זה שהיה לו את החיים הכי טובים מת בגלל בגידה של האהובים שלו ובגלל החברים שלו.
ועוד שואלים אותי למה אני חושש לסמוך על מישהו..אני מרגיש כל כך מוזר שאני כבר לא מרגיש כלום..
לפני כמה ימים ישבנו אצל דד..דיברנו ככה הגענו על זה שאני שומר דברים בפנים וצובר ואז מתפרץ בשיא הכוח במקום עם משהו קטן ולא חשוב קורה ישר להגיד ולא לצבור אותו..טל אמרה שזה ממש רע לעשות את זה,אני חושב שאני מסכים איתה..אבל אני פשוט אני,אני לא יכול לשנות את זה. כזה אני זה שמנסה לדאוג,וזה שנדפק בסוף.
חבל שזה ככה, אני כל פעם סולח,אבל לא שוכח..וכמו שאני זה יתפרץ בשיא העוצמה יום אחד, אבל אז אני אכעס על עצמי שהתפרצתי אבל אני ארגיש הקלה מדהימה וחסרת פשר שזה ישכיח ממני את כל הדברים האחרים..
מה כבר אפשר לעשות..
it's my life
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האיש-האלים- עם-התחת-המדהים
