זוהי כנראה התקופה של גל העזיבה, כולם פורחים, עוזבים את הקן, וכנראה שרק אני נשאר מאחור.
כולם מוצאים תחליף, כולם משתחררים, ורק אני נשאר מאחור.
למה כולם הולכים
לבלות עם חברים?
ורק אני לבד עכשיו
שוכב בחדר על הגב.
למה כולם מתלבשים
למסיבות כמו קלאברים?
ורק אני לובש עכשיו.
חולצה של טי שירט על הגב.
כולם עוזבים, לא משנה לאן, חברים אחרים, מסיבות בילויים, חברות,חברים, מרגיש נעזב מרגיש מאחור, לא מרגיש יותר חלק מכולם, כולם הולכים, כולם מתקדמים אף אחד לא נשאר מאחור.
מפחד להשאר לבד, כמו פעם, כמו היום,מפחד שהכל יחזור על עצמו בפעם השלישית במספר, עכשיו שכולם מבטיחים, נשבעים, משקרים שהכל ישאר אותו דבר, לא ישפיע על מה שהיה, כולם משקרים
מעניין שכנראה שהם באמת מאמינים לזה, וחושבים שהכל בסדר, כולם נעלמים.
לא מוכן להשאר לבד, אבל אין ברירה כנראה, להתקדם עם השאר, יכול אבל לא רוצה, כולם לוחצים.
לא מעוניין בחברה שונה, מעוניין במה שהיה ולא ישוב, כולם משתנים.
לא משנה מה אומרים, מה עושים, כלום לא יישוב להיות כפי שהיה, כולם מתעלמים.
כואב שהכל מסתובב כל כך מהר, משתנה, אבל זה הגיל כנראה, מעניין שכנראה כמה שאני חושב שהתבגרתי אני היחיד שלא משתנה, כולם צוחקים.
מנסה להיות שמח בשביל כולם, אבל מפחד להשאר מאחור, ללבוש את המסיכה שכבר מתקבעת לי על הפנים בצורה מושלמת, לא מראה שום דבר, אבל בפנים מחשוב ורגשות משתוללים, מתקוממים.
למה כולם משתנים?
למה אני לא משתנה כמוהם?
עוד מעט
כולם יילכו
מה אתה תעשה?
גיל הבגרות מתקרב
ולא למדת עדיין, איך הולכים
בחוץ חורף קר
הגעגוע הורס
כל מה שנשאר, כל מה שמת
הם ייעלמו לאט
החיים יתרוקנו
אתה תחפש מקום לעצמך
אחר כך, תעמוד ליד הקיר
תבקש עוד לילה אחד עם כולם
זיכרון משוגע
זה תמיד בא, תמיד אתה מפסיד
מתוך החלומות
אנשים חוזרים
מי, אתה זוכר?
איפה הפנים, הידיים שנגעו בך
אתה עוד מעט בן שלושים
זה נגמר לאט
שירים כתובים בלבן
ואתה מחפש את המילים
מה שרצית לומר
מה שנשאר אמיתי
כולם היו, כולם הלכו
סיפורים ושירים
נשאר לך כמה דקות להיפרד
ואחר כך, שנים של געגועים
לא למדת, עדיין ללכת
אתה עוד ממתין
אולי החורף יעבור
אולי יבואו, ימים אחרים
עיתונים, שידורים בלי הפסקה
הם הולכים
ואתה מבקש עוד דקה
מוצא את עצמך בחניון
מעשן בשקט
ברקע, שיר עצוב
מתנגן רק לך
ואתה חושב,
עוד מעט כולם הולכים
מה תעשה אז?
הכל נגמר.
מה אני אעשה אז?
מוקדש לאנשים שיעלמו, ונעלמו.
אך מצד שני, כולם מתעלמים.
לא משנה לאן, ואני? אני לא יכול באמת להאשים אותם. 
לבד, נשאר בחדר החשוך, בדד, בדד, בדד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האיש-האלים- עם-התחת-המדהים