לכל אחד יש תקופות בחיים, תקופות הן לא דבר מיוחד, הן חוזרות תמיד על עצמן.
יש את התקופה הרעה, שבה אתה מרגיש הכי דפוק בעולם, שאין לך עם מי להיות, על מי לבכות, לבד, בודד,עלוב, עזוב תקופות שבא לך לשנות הכל, להרוס הכל, להיות האדם הכי אנוכי, הכי מגעיל, הכי זבל, רק כדי להראות מי אתה באמת, אבל זה לא אתה באמת, זה אתה אבל מוקצן.
אתה בוחר להראות את זה רק כדי שיבינו שמשהו עובר עלייך,אבל אף אחד לא מתייחס כולם ממשיכים הלאה אבל משאירים אותך מאחור.
אף אחד לא מבין אותך אתה לא רוצה שיבינו אותך/רוצה שיבינו אותך הכל תלוי ביום שאתה קם בו.
הכל רע, כלום לא משתפר, הכל חרא וישאר חרא, אתה רוצה פשוט להעלים את הכל ולהעלם.מרגיש שהכל בגדר סוד, מרגיש מגעיל,צבוע.
יש את התקופה הטובה יותר, שבה אתה מרגיש כמו תותח, הכל הולך לך, אתה מרגיש שאתה מוקף באנשים שאוהבים אותך, מוקף בכולם, מתעניינים מה איתך, אתה עדיין נשאר קצת עוקצני אבל מצחיק, אתה כבר לא קודר ואפל ובחושך סודות לא מתחילים להתבצר. תקופה טובה כזאת שאתה מתעורר עם חיוך כזה על הפנים, הולך שמח מרגיש מאושר.
יש את תקופת הביינים זה מתאפיין במשפט : יהיה טוב, רע יותר מזה כבר לא יהיה.
אתה דיי מזלזל בתקופה הזאת, כי אתה בטוח שהיא עוברת מהר, אבל מה שאתה לא יודע שאת רוב חייך אתה מבלה בתקופה הזאת, לא בחושך ולא באור, אתה בצל, אתה צבוע אבל מצחיק, אתה קודר אבל פתוח, אתה מרגיש חרא ביום אבל קם בבוקר מאושר.
אתה בעצמך לא יודע מה קורה איתך, את חושב שאתה נמצא בתקופה הרעה או הטובה, אבל אתה לא יודע את האמת, אתה חושב שיש אנשים במצב יותר גרוע משלך/אנשים במצב הרבה יותר טוב ממך, אתה מרגיש מגעיל אבל משלים עם המצב.
אתה מרגיש ננטש אבל מוקף באנשים שלא מבינים אותך.
אני מרגיש חרא ועזוב, שאנשים לא מבינים אותי, אני קם שמח בבוקר אבל שאר היום חרא, אני לא דופק חשבון, אבל לוקח קשה, אני מקבל את עצמי אבל נגעל מעצמי..
באיזו תקופה אני?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האיש-האלים- עם-התחת-המדהים