גם התעודות עברו..(אין נכשלים..) ציונים סבירים+.
גם יום האהבה עבר..היה לי דייט מטורף..בניצוץ.
מקום שבו אני לא מרגיש קשור, לא שייך, כבר אמרתי את זה בעבר, אבל כל פעם אני הולך עם תקווה מחדש.
אז זהו..שאני טועה.
בהחלט היה נחמד לראות את כולם, התגעגתי ..אבל קצת קשה להגיד שהיה נחמד שאתה לא קשור..
מחר צריך ללכת לדד על הבוקר יש העמדה שנייה (מסתבר) עוד שבועיים.
שבוע הבא יש שבוע כל כך חרא..שוב מבחנים, יום ראשון בוחן בהיסטוריה,יום שני תאטרון (על מה??) ויום חמישי על מתמטיקה (עמודים..?? מישהו.?).
עייפות חודרת שנשארת
דברים נשברים מבפנים
חוויות שהופכות לסיוטים
לא משנה מה, לא משנה מה יקרה,
לא אפול, אעמוד על 2 רגליים
אחייך כפליים
כי אני הוא אני
לא משנה כמה חרא, זבל,מניאק
אני כערך עליון, מעל כל השאר,
כי אני-אני הכי חשוב לי.
לא נסוג,לא מתקפל,לא בורח
מתמודד,חי את הרגע, רק בשביל הקטע
לא הולך על פוזות רוצה להתמודד,
אעמוד,אשרוד, אחיה את כל החרא,
כי אני חזק, נבון וכו'
אני איש הברזל הבלתי מעורער שלא נשבר לעולם.
ד"א..
אני חושב..שסוף סוף..
המסיכה מתחילה לרדת
יהיה בסדר
נכון?
-איזה חמוד..
אוקיי הנה הסוף המובטח שיעזור לכם בחיים!
אוקיי ..? הכל ברור..?
קוליו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האיש-האלים- עם-התחת-המדהים
