וואו באמת יומיים כל כךכל כך טובים סוף סוף..
התחפשנו לחב"דניקים (אני עמרי וביצ') ונפגשנו אצל עמרי, פגשנו את מנחם (גרמני בשם מנחם..פאקינג פריקי)..ויצאנו לרחוב עם התחפושות..
הגענו לבית ספר ונראה ממש מעפן, היו מעט מאוד הברקות של תחפושות אבל היה מקרה מצחיק.
זיו הדפוק נכנס סיפר שהוא הלך מכות עם השומרת ושהוא הולך הביתה, הוא הלך ופתאום השומרת ה"מפחידה" תופסת אותו ביד וגוררת אותו לחדר של הסגן מנהל או משהו, זה היה כל כך מצחיק לראות שהוא לא מבין מה לא בסדר בזה שהוא הלך איתה מכות..דאמ גדול..!!
דווקא היה נחמד ממש המסיבה, נשארנו קומץ של השיכבה, אבל בעלי שימחת חיים כל כך גדולה שאף אחד לא התעלה עלינו.
שי רצתה שנבוא לים המלח, סיכמנו שבסדר, היא התקשרה ואמרה שהאוטובוס ב1 ולא נספיק אז ניסע לתל אביב במקום.
נסענו למרכזית, פגשנו (אני והכלבון) את עמרי שי אורי סמואל ומנחם דיסקסנו קצת, האוטובוס הגיע ישבנו מאחורה (יאיייייייייי מאגניבים) ומנחם השמיע לי באייפוד שלו (מניאק..רק עוד חודש וחצי..אני מקבל את הטאצ'..)
הוא שומע סיימון וגורפינקל (על איכות לא מתפשרים) דווקא אחלה מוזיקה.
הגענו לתל אביב הלכנו לים, כולנו דיסקסנו שוב על הא ודא.
הגענו התמרחנו (אשכנזים שליטעעעעע) שחינו לסלעים והתנחלו שם.
חזרנו שוב למים הפאקינג קפואים התלבשנו והלכנו לאכול את האוכל הקבוע (הסנדוויץ' הטעים הזה..ררר).
הלכנו למקדולנלדס כי מנחם עדיין היה רעב אז באתי להזמין בשבילו ובשביל סמואל, ופתאום המוכר עושה לי:
"you can talk english" ואני כזה: אה??
אז סמואל הזמין.
הגענו לחצי הדרך (לבית של סבא של אורי) ואחר כך המשכנו תפסנו אוטובוס למרכזית, קניתי לאמא עוד פסל (אווו איזה מאמי אני..), תפסנו רכבת וחזרנו.
היה ממש אדיר, הגרמנים ממש בסדר !
לא הלכתי ללמוד היום..לא היה לי כח (זין אני אלך לשעתיים מת') לירי התקשרה והזכירה שיש הצגה של המגמה בערב (הרטיטי את ליבי של חנוך לוין) היא הציעה שאני אקפוץ לבקר אותה קצת לפני, הסכמתי.
אחר כך ביצ'(ביצ' ruleeee) הגיע לעזור לי לסיים את העבודה באנגלית ולבדוק את החשמלית (היא באמת טובה!!) סיימנו אותה (יייייאיייי) ונסעתי ללירי.
הדפוקה הזמינה איוו (דאמ זה היה טעים) ונסענו לתאטרון.
התנחלו בבית קפה ולירי שיגעה את המלצרית (ואותנו) היא כל הזמן צעקה (במודע?) : הנה הגניקולוגית שלייייייי (אה כן..גם שלי..wtf???)
פגשנו את רוב המגמה וישבנו שורה שלישית(למה תמיד בצד?).
יניב וקייט ישבנו איתנו ההצגה התחילה, בהתחלה היה ממש חופר (טוב שיניב וקייט הצחיקו אותי בקטעים העלובים).
טוב שלא ישבנו בשורה ראשונה השחקן הראשי כל הזמן ירק בכמויות 
.
פתאום אני קולט איזו אישה עומדת בסוף ולא יושבת זה היה ממש הזוי.
סוף ההצגה, היא הייתה ממש טובה בסוף, אחלה של שחקן ראשי, ממש נהנתי מחברתם של לירי יניב וקייט, ואפילו פגשתי איזה מישהו שאני חייב לציין שאין לי מושג מי זה אבל הוא מכיר אותי
.
אבא של לירי הקפיץ אותי הביתה והנה אני כותב פוסט זה כדי לזכור איזה פאקינג יומיים מדהימים ומהנים היו לי, כנראה שה"סוד" נכון תיהיה שמח והכל באמת יקרה באופן משמח (כן אה?).
בקיצור אני מקווה שגם מחר יהיה איזה משהו כיף (או שוב, מרתון האבקות?).
ונעצור וניקח 2 משפטים מההצגה:
1-שישאלו מה עשיתי בחיים אני אגיד שיחקתי את עצמי, בעצם אני אף אחד אני פשוט שיחקתי את עצמי, אני לא באמת עצמי כל עוד לא שיחקתי את עצמי עד הסוף (שחקן שמדבר על עצמו או על הדמות שלו? ממ..מעניין.)
2-לכל סוף תמיד יש סוף.
והנה גם הסוף של הפוסט הזה הגיע לסופו.
אז..
ביי?
לוהט..ררר..
אין לי מושג מה התמונה הזאת קשורה אבל היא ממש חמודה אני חייב לציין.. :
אה כן..
טל, מזל טוב ילדונת!!
יאללה ביי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האיש-האלים- עם-התחת-המדהים