נשאר לי רק עוד דבר אחד להגיד:
מכאן, הדרך לייאוש קצרה, אבל לא אני לא מתייאש, מה כבר אפשר לעשות נגד זה..?
כל העולם הזה כל הזמן מתהפך, פעם אתה למטה, ופעם אתה למעלה, משום מה לבני האדם נראה כי הזמן שאתה למטה הוא הרבה יותר זמן מאשר שאתה למעלה, עכשיו, זו טעות נפוצה, כי ידוע כי הזמן שאתה ללמטה שווה לזמן שאתה למעלה, כי אחרת למה לנו בכלל לחיות? הכל תלוי באיך מסתכלים על זה (180 מעלות..).
כן, לכל אחד יש רגעי חולשה, וכן, אישית בזמן האחרון זה קורה יותר מידי, אין לי איפה לפרוק את זה, אין את התמיכה החברית שאני זקוק לה, אבל אני מבין אותם, אני כזה טיפוס, כמה אפשר לסבול אחד כמוני? מכניס ומכניס רגשות ולא מוציא, לכן אני לא בא בטענות, זו יותר ביקורת עצמית.
כל הרגעי משבר האלה, מחלישים, ולא כמו שאומרים מחשלים את האדם, אדם לא צריך לסבול, לאדם יש בממוצא 75 שנים (נתון של גברים, אצל נשים זה גבוה יותר) למה בקצת זמן שיש לו על האדמה על האדם לסבול?
מזמן הגעתי למסקנה שהאדם בממוצע מאושר בערך כשבועיים (יש הבדל בין מאושר לשמח).
נראה (זמני) כי הגעתי למכסה של השבועיים. כך שמסתבר שהנתון שלי לא נכון (אוי לא..).
המבחן הזה שבר אותי, ועוד בסוף נכשל..(אפילו 2).
זה באמת מייאש, כאילו כמה אפשר כבר..
מה לעשות..
יש חיים שלמים לפניי, זה לא הכישלון האחרון שאני אראה.
אופטימי, מה כבר יש לעשות?
לבכות? אני? בחייאת..
לצעוק? כבר עשיתי את זה מספיק.
לכעוס? נמאס לי, מצידי כולם יכולים ללכת לדחוף כריש זנב חוטמי.
אין ברירות.. ממשיכים תמיד קדימה..
כמו שפעם כתבתי..
"מסתכל קדימה, ותמיד בשמחה".
כי לעולם לא עוצרים במקום אחד.
ולא מסתכלים לאחור (כמו שאני אסתכל למה כתבתי את הפוסט הזה, גם עכשיו וגם בעתיד אני לא אדע, אני נותן לידיים להנחות אותי..).
לא מתערב, לא מתערבב, לא שקט,
מדכא המצב, אבל ישתפר,
עוד מעט יבוא (שוב) המהפך.
ולי? נשאר רק לחכות לו.
ולא להתייאש..
ההצגה ביום שישי, הולך לדד להתכונן עוד מעט..
ונסיים בתמונה מ-ה-מסיבת הפתעה-"המפתיעה" של אבי" (איך זה שמסיבות הפתעה אף פעם לא מפתיעות..??)
שהייתה דווקא לא רעה בכלל.
הבירות,הגיעו אחר כך..
:0)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האיש-האלים- עם-התחת-המדהים