תגלה שאין לך על מי לסמוך, כולם יפנו לך עורף, שמעתי פעם משפט "שהעולם מפנה אלייך את גבו תפנה אל העולם את גבך" (קרדיט לטימון ממלך האריות 1) אבל מה תעשה שהעולם נשאר בגבו אליך?
שום מילת שאלה, מילת תודה, מילת יחס, אף אחד לא שואל מה קורה, מה נשתנה, כלום, זה מכאיב לי..
מרגיש עצבות מבפנים, מזוייף מבחוץ חוזר כל פעם על אותה טעות, מניח למצב להתדרדר ואומר "זה עוד ישתפר" אה! מלגלג על עצמך..
אין אור בקצה המנהרה אין כאן שקט אבל יש פה סערה אז נוסיף עוד קיסם למדורה אני נותן את הלב ולא מקבל כלום בחזרה לא ביקשתי הרבה בקצת אני מסתפק רק במילת תודה מתקרב אל האור אבל שוב הוא מתרחק אין אור בקצה המנהרה - עין הסערה חושך מוחלט, אין תאורה - מצב נורא אין הוכחות רק הבטחות פתוחות - אבל דלתות סגורות ואין תשובות ברורות ספקות רק מתגברות ואני לא יודע לאן ללכת.. הזמן לא עוצר מלכת, זמנים משתנים לפעמים אני נוטה לשכוח מי אני תקוע במערה בלי אור ולאחור - אני לא יכול לחזור לפעמים החשיכה היא לא דבר כזה גרוע כי באפילה תחיה אתה באופן רגוע. אני עצוב ואין לי שום לי שום תשובה
אני מסתכל על אור השמש אך אני מסתנוור עוד יום עובר ושוב אומרים לי ברחוב להיזהר נימאס לי כבר להתעורר אל התחושה שגם היום אפול אל לחש התבוסה אני ניסיתי למצוא את האור שנמצא בקצה המנהרה אך כל מה שמצאתי, היתה זו דרך חזרה אל העולם, הלא מושלם אני עומד להתייאש מלמצוא את הדרך הנכונה כנראה שצדקו כשאמרו שאין עשן בלי אש נכנס למבוא חשוך, ומנסה למצוא את האור מנסה למצוא קרן שמש בתוך קירות של קפור אבל האור, נמצא אי-שם במקום בו לא נגעה עוד יד אדם מעין סוג של גן-עדן מסוים, יש מפקפקים יש אומרים שהוא קיים אני לא- שם נופל ו- קם לא הולך לפי איך שמכתיבים לי -להיות פסימי למרות המצוקה , אני עדיין אופטימי
וגם אם אפול תמיד אקום, כי לי יש את הרצון לחיות את הקיום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האיש-האלים- עם-התחת-המדהים