נעשה את היום הזה בשלבים:
היה משעמם מאוד אז שיחקתי כל היום nox ושמעתי מוזיקה..
התגלחתי מהר מידי..ונחתכתי..(באמת..כמו איזה חובבן XD) המשכתי לשחק nox וסמייתי אותו (פעמיים..)
התארגנתי בשיא המאגנביות (דאמ אני לוהט) ללכת לניצוץ (אחרי הכל מטרה נעלה..לתרום כסף למען עתיד החינוך או איזה שיט..) חיכיתי למטה..ולא כרגיל דד מאחר..
נסענו באוטובוס ושני דוסים בהו בנו, אז עשינו להם שלום והם עשו לנו חזרה
הגענו לשם, התפלאתי לראות כמה כלום לא השתנה אבל האנשים אחרים..
התבאסתי שאני לא מכיר שם אף אחד, אבל היה נחמד מאוד לראות אנשים שלא ראיתי כבר די הרבה זמן, יעל,איתי האמת שנראה לי שזהו..
כמעט הלכתי מכות עם כמה ערסים..אבל בסוף זה לא הלך אז הוא רק איים, אני בהיתי בו במבט מפחיד הוא הלך..וחזר עם עוד 3..בסוף הגיע גם איתי לעזור, אבל שם זה נפסק (כי אלה ערסים וונאבי'ז לא באמת עושים משהו חוץ מלאיים..).
אוקיי...הסרט משפחת סימפסון התחיל, היה משעמם (כי ראיתי כבר) אז כל פעם ניסיתי למצוא לאן ללכת ומה לעשות, ואכן..לא מצאתי, אז ישבתי עם יעל קצת בחוץ דיברנו.
הסרט נגמר..ראיתי שיש עוד אנשים זרים שאני לא מכיר,ושוב התבאסתי.
בנתיים חלק הלכו,הביתה חלק הלכו עם ליאור הגבוה שיצא חרא ברמות, הוא הזמין כמה אנשים (בנות בעיקר..) לטייל כזה בשכונה..ולמרות שאנחנו חברים הוא כזה: לא, אל תבוא. כן,אחלה חבר. הוא התקשר אחר כך להתנצל, אבל זה היה נשמע ממש לא מהלב, ולמרות שזה לא הכאיב לי, זה הציק במקצת.
טוב, הוא נעלם, אחרים נעלמו, היינו קצת בחוץ, שם היה קצת יותר נינוח, אנשים שאני טיפה יותר מכיר (אבל גם לא ממש), בנתיים כל המשצ"ים האלה התאספו ונראו כמו דפוקים אם המשחקים שלהם..
דאמ משצי"ם דפוקים..אני דיי בטוח ששניים שם יצאו מהארון
הראשון עושה "אני מש"צ,גאה!"
השני אמר: "אז מה אם יש לי חדר וורוד??"
דאמ..
אבל בסה"כ הם דווקא בסדר..
איך דד אמר:
היית מת להיות מש"צ ולראות כמה ש-הם בסדר.
עכשיו בואו נתקן את המשפט למשהו שיתאים לי.
היית מת להיות מש"צ ולראות כמה ש-הם בסדר.
כן, מודה באשמה..הם בסדר..(למרות שהם יודניקים..בעע).
אני לא יודע אם אני אחזור לניצוץ, אני מרגיש שם לא קשור,לא שייך, כאילו אנשים שאני לא מכיר,
נראה שבוע הבא.
וכעת שהחיוך יורד, השעה מתאחרת, שקט בחוץ, שקט בפנים, הנשמה סוערת, הלב בוכה,היידים רועדות על המקלדת, הגוף ללא נועה, המסך בוהק לעיינים הבוהות, שפתיים זזות בשקט, נחריים מתרחבים בקצב הנשימה, הראש נטוי במקצת הצידה בעייפות, הרגליים שעונות בשילוב, המוח עסוק במחשבות שונות,כבר לא עושה צל גדול, כבר לא כזה ענק,לא שיא החוכמה, לא שיא האדם, פשוט נורמלי.
I'm feeling lost, I'm feeling like my heart's been carved out with a spoon put on display for all to witness this decay of me Awaking and taking the cycle of breaking up to a whole new level Imbedded, I'm think headed I'm sick of endings I'm done pretending I just want back to normal I think i don't know just how to feel And every time i think Remember how things used to be long ago
fated,I skated, I waited, hated, getting ignored people didn't care Flashes of car crashed my ashes burning the cement The curtain fails, last call, credits roll i have reached the end
Everyday I play the game It keeps me somewhat sane An attitude adjustment A fliter for my fucking brain I try my best to stay that way Why must I comply And change my life To be so called right What makes your way right
Everyday it's all the same We buy and sell the pain Societies addictions Injected into every vein I try my best to stay away 
דאמ..איך מצחוקים הפוסט הזה ירד לדיכי, אני חייב להפסיק עם זה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האיש-האלים- עם-התחת-המדהים
לפעמים השקט חודר.
