The-Secret-Behind-The-Words

ביום האפל מכל אצא למסע, לא כל כך נורא, למקום מופלא- אל הלא נודע.

ביום האפל אתחיל לצעוד, כל עוד זה יעבוד, לא אכנע, לא אוותר, אמשיך ללכת, אך לא יותר.

באותה הדרך אלך, אסע תפילה, אמתין לרוח הבאה, לא אהסס לא אתמהמה כי אותי דבר לא ישגע, כל זה במטרה אחת לצאת למסע מופלא- אל הלא נודע.

במסעי אפילו ארכוש חבר, אך זהו רק חבר, ולא יותר.

אלמד דברים רבים, אישן במקומות מוזרים, אצפה בכוכבים הרחוקים, ולא אשכח את מטרתי לצאת למסע במקום מופלא שנמצא ככל הנראה בלא נודע.

ימים ולילות אצעד בכל מישור רמה או שפלה, לא אעצור, אמשיך לסבול כי בסופו של דבר אגיע לאותו היעד, אך זהו רק יעד, ולא יותר.

אכנס למערה חשוכה, כנראה ללא מוצא הכל למען סופו המיוחל של אותו המסע למקום כביכול מופלא אל הלא נודע.

אשכב בחול החם, אך עדיין לא אוותר, כי זהו סוף מסעי כנראה, אך זהו רק סופי, ולא יותר.

על החול אנוח מנוחת עולמים, אך זאת לעולם לא אפנים, מסעי היה מבוזבז כל מה שרציתי מאז, היה שקט ושלווה,בעיר קרובה במקום בהחלט נודע, הנקודה פוספה וכעת אני לכוד גלמוד אבוד, במקום לא נודע אך בהחלט הוא עדיין מופלא.

כלום אותי לא ישמח כי אני עומד בפתח לעוד מסע בדרך חדשה, למקום חדש ומופלא.

כתבתי אחד הרבה הרבה יותר טוב לפניי יומיים וזה לא נשמר..

אני לא מרוצה לגמרי מהכתוב למעלה..

אבל זה מה שהצלחתי עכשיו..

אני בטוח שתשרדו..

nevermore 

לא נם, לא נרדם, מביט במסך הבוהק הלבן, לא חושב, לא יודע, מוח ריק, הדם רותח-לא זז, לא נושם, נדהם, לא מנסה לזכור, כלום אותי לא יעצור לא מנסה, מה שיהיה-יהיה.

זה כבר לא חשוב, הלילה הזה ממילא עלוב, השעון המתקתק טיק טק, לא ינוע לא יזוע, את מוחי הוא לא מרגיע.

דפיקות קטנות של רגע, אותי זה משגע, לא יקום ורק אפול, זהו זה אומר-nevermore.

מבחוץ פורצת רוח, לא תנוח, לא תטריח, ואיתה תיסע תפילה שקטה למעמקים, ואגיד,nevermore

שקט זה מרתיע אבל אני לא אזיע, רק אדע ואזכור, nevermore

רחשים קטנים של לילה לא נשמעים עוד-אינם, מחפש אותם בשקט, לא מפחד להתחיל ללכת, אך לא אקום כי אפול.

ואקום לרגע-פתע ואפול אל הריצפה, אנשום את האבק המכסה את שולי המיטה, והנה אדע, nevermore

אזחל לי בשקט, לא אקום כדי ללכת, מפחד מכדי לעצור, והכל רק בשביל לדעת, זהו זה nevermore

שוכב חושב בשקט לא אזוז לא אלך פשוט אשכב לי שם בחושך רק כדי לדעת, זהו זה-nevermore.

שיגעון של רגע, הנה הוא אותי מפתיע, במוחי חולפת מחשבה שטנית כל כך רעה, והיא מבשרת לי זהו זהnevermore.

אקום לי בשקט, אל המיטה אפול בחבטה, אתכסה בשמיכה ואדע, שמחר בבוקר, זהו זה-nevermore.

והנה השעון-טיק-טק בשקט, במוחי הוא קודח עדיין לא ישקוט, ואעצום עיני חזק, ואשקוט.

ואתקרב אל התהום שאותי תיקח לעד, ואתקרב צעד אחר צעד בשקט והנה אדע סוף סוף, כי הנה כעת אדום ואפול, כי זהו הסוף, nevermore

ואפול מטה מטה, את גופי אני מרגיע, כי אדע בזה הרגע שלא אקום ורק אפול, בחבטה של רגע-פתע, גופי אינו יזוע, וכעת אדע, כי זהו זמני, לא לקום ולא ליפול.

והנה בא לו בוקר, אותי הוא מצמרר, כי כעת אדע, זהו בוקר נפלא, שבוא אפול, אך אקום שבעתיים, ולא אתייאש, כי בי (הרי לכולם ידוע), יש לב,( הוא כל כך צנוע), שמתקתק כמו שעון (הו! כמה מרגיע), לעולם לא עוצר, ומוחי אומנם קודח, אך ימשיך הוא להזיע ויזוע  כי אני יודע, (אמנם אני צנוע), כי בכל זאת, זמני ליפול, עוד לא הגיע לא כעת nevermore.

ואחליט את מחשבות האופל לסלק, הן אותי לא יטרידו, לא יעיזו לא יקיצו בתוך שינה כה טובה, כי מחר תמיד יבוא,  כרגיל עוד יום, שחור משחור, והנה סוף סוף הגיע, מחשבתי בזה הרגע, תמיד אקום ולא אפול, והנה זה מגיע אותי זה באמת מרגיע, כי אני עצמי יודע, עובדתית אני יודע, שזהו זה- עצב-nevermore.

בכנות אין לי מושג מאיפה זה בא..

זה בלהט הרגע נכתב..

דאמט..

וואו..עבר יחסית הרבה זמן אה..?

התגעגעתם..?

ובכן.. עברו כמה דברים..

קודם כל ההצגה..היה מדהים..

איזה לחץ מטורף לפני ואיזה כיף אחרי..

פחד וחשש לעומת כיף לא נורמלי.

כולם היו מצויינים, כולם פירגנו, כולם הריעו כולם החמיאו.

באמת היה מדהים.

ברגע שעולים לבמה, הכל מתערפל, אין קהל, אין אנשים, יש רק אותך ואת השותף שלך, ולמזלי, קיבלתי את השותף הכי טוב במגמה לא יכלתי לבחור מישהו מתאים יותר מדד.

תודה רבה דד.

גם למסיבה של יעל הספקתי ללכת, הרגשתי ממש לא קשור, עד ששברתי את הקרח (כן, ישבתי על אנשים והתחלתי לחפור להם בשכל עד שהם התחילו לחבב אותי + ).

האמ.. יעל תמונות האמ..

האוטובוס הזה היה מרגיז..אבל גם עליו עליתי (פאקינג 21).

מה עוד היה לי..

זה מה שקורה שלא מעדכנים הרבה זמן..

נעבור לטיול, כל הרעיון בטיול זה לקרב ולגבש, והטיול הזה בהחלט עזר, אבל גם בהחלט הראה כמה דברים לא נעימים..

התחיל כטיול רגיל..

המשיך בשיא החום..

-יום הראשון מצאתי את עצמי מת.

ישנתי לא רע בערב הראשון (פאקינג חם!!).

היה נחמד לדבר עם תום ולהכיר אותו (כן כן..בטח) קצת יותר (4 שנים באותו מקום ולא יודעים עליו כלום..זה קשוח ואפל אמיתי..).

היום השני..מה קרה ביום השני אני לא בטוח..אבל הלכנו מלא.. הלילה השני היה ממש משעשע, אני ותום עדיין מדברים ולפתע באה שי ונדחפת לה, דיברנו וחפרנו בשכל אחד לאחד ואחד ואחד לשנייה (יא איזה משפט פסיכוטי).

הלכנו להסתובב בחוץ, מצאנו את עצמנו בתוך משחק קלפים שגורר אותך לשיכרון חושים.

באמת כיף, שי היא גם בחורה שאפשר לדבר איתה על הכל.. (בנות..תלמדו).

ישנו שעה ולמחרת..(עלק למחרת..שעתיים אחרי שנרדמנו) היינו שפוכים, אבל בשבילי 3 ימים הספיקו והגיע הזמן לחזור לאמא (  ) .

ושוב..הליכה של 6 שעות..בשיא החום..שורדים..

ולפתע..

מרחוק אי שם..

צל כביר מכסה את הארץ..

הנה הוא..

הגדול מכולם..

ה..

אוטובוס!!

כן!

הביתהה!!

כל כך רציתי לישון וליאור לא נתן לי..ססס..

זה היה מרגיז..אז התנחלתי ליד תום ושי..

הרגשתי כל כך נדחף..

אבל לפחות היה עם מי לדבר..

(הם לא היו סגורים עם אני נדחף או לא...בכל אופן הם אמרו שלא..המבטים אמרו משהו אחר..אבל אחרי 3 ימים בשטח זה לא כזה מזיז לי את השערה בפיטמה השמאלית..).

הגענו..קיבלנו את החולצות הכי מכוערות שיש (בקטנה..). והביתה..

קמתי..

לא עשיתי כלום (המחשב המפגר קרס..שוב..).

ושוב לישון..

קמתי

שיעור מתמטיקה..

אני וביצ' הלכנו לתמיר..

היה משעשע ביותר (הכל בזכותך ביצ'..)

והנה אני עכשיו..

כותב שוב..

עוד מעט הולך לישון שוב..

ומחר יקום לשיעור נהיגה..

ולמסיבת בנות אלכוהול וסמים () אצל ליאור בבית..

אני רוצה להגיד על עצמי משהו

אני כותב את זה בשבילי ובשביל אף אחד אחר.

אז פאק יט, אנד פאק יו.

אני מאמין בערך נאמנות, נאמנות בין חברים היא הכל, ולא משנה מה, כלום לא ימנע ממני לקיים אותה,

כפי שראיתי בטיול, אצל כמה מהאנשים נשים באות לפני הנאמנות לחברים, אני לא אטיף על זה, אבל בשבילי נאמנות זה הכל, אני לא זוכר מקרה אחד שדפקתי או נטשתי חבר במצוקה, ושאני רואה את זה אני מנתק ישר קשר, זה מפריע לי,זה מציק לי, זה לא נותן לי לישון בלילות.

בחיים, אל תיתנו למישהו להוציא אתכם מהאמון שיש לחברים שלכם בכם, כי שזה קורה, אתם הופכים לברברים, לחיות פרא, כולם תוקעים סכין בגב, בשביל זה קיים הנאמנות, כשזה קורה לך, תמיד יהיה מישהו שיתמוך בך, ושאין לך נאמנות אין לך למה לחיות.

ככה לפחות אני רואה את זה.

פשוט שעשע אותי..

באמת מדהים.

לא משנה שכל היום בוטל אז יצאתי לטיול "מהנה בטירוף.. בקופת חולים..

לא חשוב, אחרי שיטוטים חסרי טעם וקריאת כל מקורות המידע על אלצהיימר כאבי גב תחתון ובעיות לב ריאה, חזרתי לשבת, מתוך חדר קטן, יצאו זוג זקנים, האישה מחזיקה את בעלה ביד אחת וביד השנייה מקל הליכה, הם ישבו מולי והתחילו להשוות תרופות שיש ואין להם אחד עם השני.

הם צחקו על הכל, חייכו,  פשוט היו שמחים, למרות רשימת התרופות הענקית שהם הקיראו, לבסוף הם קמו, והלכו לדרכם, ממשיכים ללכת לאט, לצחוק, לחייך, מן תמימות ילדותית כזאת, כאילו שברגע הכל מסתדר, הכל מצויין, אין פאקים בעולם.

זה גרם לי לחייך כל כך הרבה זמן, ולא חיוך מזוייף כזה, אלא אחד אמיתי וטהור.

כנראה, שלראות זוג מבוגר כל כך ביחד, אצלי סבתא נשארה לבד (צד אחד) וסבא נשאר לבד (צד שני) אף פעם לא זכיתי לראות זוג של זקנים ביחד, מאושרים, אוקיי, אז ראיתי אבל לא חוויתי.

זה פשוט עושה לך חשק להיות בדיוק ככה, להזדקן עם האישה שאתה אוהב, או את הבעל שאת אוהבת.

60 שנה עם האדם הראשון שבאמת הסכמת להתחייב לו.

אף אחד לא יכול להגיד שזה לא משאלה כמוסה בלב שלו.

זה חלום רטוב של כל אחד מאיתנו.

לחיות בכבוד, ולמות בכבוד.

יום שישי ההצגה..

אני מקווה שאני מוכן..

גם דד מקווה שאני מוכן..

אני מקווה שהוא מוכן..

כולנו מקווים שהערב (בוקר) יצליח..

לפחות..יש לי את דד..

1 מתוך 3 שאני יכול לסמוך עליהם שלא יאכזבו אותי.

תודה לך דד.

:)

יהיה בסדר.

יעל, אני לא בטוח שאוכל להגיע למסיבה..

אני חייב להיות בחלק ב'

אני אנסה להגיע יותר מאוחר..

מצטער..