תמיד אשנא את בית הספר..השנאה בערך התחילה מכיתה ד', אני לא יודע להסביר את זה..אבל זו שנאה כזו לא מוסברת..אז מה?
מכיתה ז' רציתי לפרוש בכיתה י', ולהפוך לשחקן תיאטרון, בערך מכיתה ו' זה החלום שלי, לא רציתי להיות באונברסיטה, וציונים באמת לא עניינו אותי, לא מצאתי תועלת בללמוד, ועד היום אני לא מוצא בזה את התועלת, תקראו לי טיפש, אבל אני לא מבין מה הטעם ללמוד את כל המקצועות האלה שלומדים..
אני רוצה לדעת מי הולך לקרוא ספר ומתחיל לנתח משפטים לנושא ונשוא??.
מתמטיקה..- (3 יחידות..שליטע!!) מישהו באמת יכול להסביר לי את הטעם הזה? אני רוצה לראות מישהו שעוסק בפתירת משוואות.. או השוואת גובה לחוצה צלע.
אם הייתי יכול הייתי כל כך פורש בכיתה י' והולך להגשים את החלום שלי, עד שקראתי ידיעה מבאסת- באחד מהאתרים של בתי הספר לתיאטרון היה מצויין- "נדרשת תעודת בגרות"- זה ממש הרתיח את דמי! אם יש לי כישרון משחק.. אבל אין לי בגרות..מי החצוף שיעיז להגיד לי "לא" רק בגלל שנכשלתי (סתם דוגמה..) בבגרות בלשון! (לא יודע אם נכשלתי..מקווה שפאקינג לא..)-(מי שלא יודע,ברגע שנכשלים בלשון אין בגרות :[ ).
אני אישית חושב..שכל אחד צריך להחליט בעצמו אם הוא רוצה להישאר או לא להשאר בבית הספר (המסריח),
כי אני לא מוצא טעם ללמוד מקוצעות שכל כך לא יעזרו בחיים (לפחות לאנשים שכבר בחרו את המקצוע שלהם ומתכוונים להגשים אותו).
סיכום-
לדעת-י מכיתה ז' צריך לתת לכל אדם את הזכות לבחור בין אם להמשיך או לא.
אני אמשיך ואנסה להגשים את החלום שלי, גם אם אני אצטרך ללמוד מקצועות עלובים ולא חשובים. הדרך להשיג בגרות ולהתקבל לבית ספר לתיאטרון במרחק שנתיים בלבד! (של סבל..ועצבים.)