The-Secret-Behind-The-Words

לא, לא עוד עצבות נשבר לי מכל זה, אני בכלל לא יודע מה אני מרגיש, לשקר ולפגוע זה כנראה בסדר. החלטות..אין זה בנפש האדם להגיע להחלטות נכונות תמיד ההחלטה הכי נכונה תיהיה שגויה מכל כך הרבה בחינות,לפגוע או לא לפגוע? אין מישהו שלא ייפגע, עצוב או בודד זה תמיד רגש מיותר ולא נעים,אבל הבעיה שהוא קורה יותר מידי בזמן האחרון הייאוש הסלידה ותחושת הניכור הלא מוסברות חודרות אט אט לתוך נבכי הנשמה.

"לא טוב היות האדם לבדו" תמיד אומרים..אני כבר לא כל כך בטוח..שאתה לבד אין מי שיפגע בך אבל שאתה לבד אתה מרגיש פגיע,כל זה כל כך מעצבן אותי ולא מעצבן אותי אני לא מצליח להחליט על הכל חבל לי שאני לא מרגיש יותר בטוח בין החברים, בודק כל פינה ופינה וכל סדק אפשרי בחשש.

תחושת ריקנות שעוברת בי מצמררת את גבי ועורפי, אני לא יודע מה נכון ומה שגוי מה נכון ומה לא מה טוב או מה רע?

קראתי אתמול סיפור שעוד יותר דיכא אותי..הסיפור נורא לא ברור אבל בסוף מי שמת זה מי שהיה הכי בסדר,זה שהרגיש בתוך באיפה שהוא היה, זו שטיפלה בו עזבה אותו,וזה שגרם לו ביטחון עזב אותו ברחוב, בסוף חבריו לשעבר תקפו אותו, הסיפור נגמר ככה "הוא גרר בשארית כוחותיו את עצמו לשיחים שם שכב ללא נוע או רוח חיים,ההאישה שגרה בבניין ליד חשבה לעצמה- שעוד כמה ימים הגופה תתחיל להסריח ומי יקח אותה משם?"

פעם ראשונה שקיבלתי דיכאון מספר טיפשי..זה שהיה הכי בטוח זה שהיה לו את החיים הכי טובים מת בגלל בגידה של האהובים שלו ובגלל החברים שלו.

ועוד שואלים אותי למה אני חושש לסמוך על מישהו..אני מרגיש כל כך מוזר שאני כבר לא מרגיש כלום..

לפני כמה ימים ישבנו אצל דד..דיברנו ככה הגענו על זה שאני שומר דברים בפנים וצובר ואז מתפרץ בשיא הכוח במקום עם משהו קטן ולא חשוב קורה ישר להגיד ולא לצבור אותו..טל אמרה שזה ממש רע לעשות את זה,אני חושב שאני מסכים איתה..אבל אני פשוט אני,אני לא יכול לשנות את זה. כזה אני זה שמנסה לדאוג,וזה שנדפק בסוף.

חבל שזה ככה, אני כל פעם סולח,אבל לא שוכח..וכמו שאני זה יתפרץ בשיא העוצמה יום אחד, אבל אז אני אכעס על עצמי שהתפרצתי אבל אני ארגיש הקלה מדהימה וחסרת פשר שזה ישכיח ממני את כל הדברים האחרים..

מה כבר אפשר לעשות..

it's my life

זה באמת חבל-

שאתם משקרים

שאתם כועסים

שאתם לא מבינים

שאתם פוגעים

שאתם לא שומעים

שאתם לא מקשיבים

שאתם  עלובים

שאתם רעים

שאתם  אכזריים

שאתם שונאים

שאתם אתם

או בעצם-

שאני אני..

ועכשיו? הגעתי למסקנה היחידה שהייתי צריך להגיע אליה מזמן

אתם באמת לא שווים את זה.

כן, אני מרגיש הרבה יותר טוב עכשיו אחרי שנשמתי קצת, לא אני בחיים לא אשכח ולא אסלח, אבל אני מרגיש משום מה הרבה יותר נינוח..אולי אפילו משועמם.

לא עשיתי הרבה מאז שהתחיל החופש (אתמול XD) אבל אני ממשיך עם הגישה של "לא אכפת לי" חשבתי שזה מפריע לי אבל זה דווקא נחמד..כי אני פשוט לא חושב על זה ובאמת לא אכפת לי :) .

אתמול היה אחד הימים המשעממים שהיו לי עד שהגיע הערב, שחר שלחה סמס והחלטנו לצאת קצת החוצה להתאוורר (הייתי נהנה הרבה יותר..אבל הרגל לא החלימה עדיין..) דד לא ענה לנו וממש דאגתי לו..נדב אמר שהוא ראה שהוא כתב פוסט אובדני וזה ממש הדאיג אותי..בסוף תפסנו אותו והוא הזמין אותנו לבוא אליו,בזמן הזה נפרדנו משחר (העצלנית..) וצעדנו בדרך אליו הגענו (פאק הרגל המסריחה הזאת!!) ישנו בסוכה המשוקעת (מאוד) שלו וזה התחיל דיי צולע (כמוני..) ככל שהזמן עבר נדפק לנו המוח יותר..ובערך בשעה 1 וחצי היה אחד מהלילות המצחיקים שחוויתי עם כל הרינגטונים החדשים שהמצאנו וכל ריכולי הלילה ההזויים ופעילויות המעיים הקשות (חחחחחח) פשוט קרעו אותי כל כך.

התנחלנו שם כל כך הרבה זמן..חזרנו בערך ב3 וחצי ונשארתי לדבר עם נדב קצת..היה ממש משעמם ומאוחר..ציירנו על איזו מכונית פתאום איזה ערס במאזדה 6 עוצר לידנו ועושה לנו "למה אתם מציירים על האוטו?"

אנחנו כזה לא מגיבים לו ומתעלמים הוא שואל שוב ונדב עונה לו "לקשט..למה לא?" הערס זרק איום "2 דקות אני חוזר חכו פה.." אז חיכינו לו..הוא לא חזר ואז הגיעו עוד 2 ערסים "תגיד אחי..יש'ך אש?" אני עושה לו "לא,אחי" באותו טון ערסי. החלטנו שבגלל התרבות הערסים באיזור כדי ללכת לישון.

למדתי שאני יכול ליצור מבט רציני ושאני ממש אוהב אותו. אני יעלה תמונה בהזדמנות..

קמתי בבוקר ושוב היה לי משעמם אני ודד היינו צריכים לקפוץ לקחת מחזה מהמורה לתאטרון..הגענו ראינו את המשפחה שלה והיה ממש מפדח/מביך.

הייתי ללכת לבית הכרם ששני וענבר יצבעו לי את השיער..אבל לא..הן סנוביות..למה שיצבעו לי..(תמצאו כסוף מטאלי! אני משלם!!).

איתי הזמין אותי אליו מחר בערב..אני צריך לדבר עם האנשים מבית הכרם שנלך לשם ו*אני אגיד לשני וענבר שיביאו את הצבע!!* אני חייב לזכור את זה.

אני צריך להתחיל את העבודות שלי לחופש ולהתכונן למבחנים..חייב לעבור הפעם את הרוב..

אני וענבר במסיבה של נועה.

זה היום החמישי שאני בבית, מצב הרגל לא מאפשר לי לזוז אני מתעודד בזה שעוד מעט זה יגמר. ואני אוכל לחזור לשגרה.

החברים שלי יותר מכל דבר אחר איכזבו אותי, לא באו לבקר, לא הראו יותר מידי חברות..אמת יש כאלה שהתקשרו כל יום לבדוק מה איתי אבל..עדיין זה באמת פגע בי.

אני לא רואה את עצמי נוטש חבר חולה או פצוע -אני? שמתקשר לבדוק אם הכל בסדר שחבר מצונן, בטח יגידו אנשים שזה לא נכון,אז שיגידו אני יודע מה אני עושה.

אני באמת מנסה להבין את החברים שלי שמתרצים בזה "שאין להם זמן" וכאלה..אבל אני פשוט לא מצליח..למצוא שעה-שעה וחצי בשבוע לקפוץ לחבר שלך וסתם..לדבר איתו פנים מול פנים..להראות קצת חמימות..

אני יודע זה ממש מטומטם..אבל כזה אני..דברים קטנים ולא חשובים מפריעים לי.

אני מבין שהחברים נהנינו גם בלעדיי ביום כיפור..(עד כמה שאפשר..) ואני לא יודע עם אני מרוצה מזה או לא..

אני מנסה שזה לא יפריע לי אבל שוב..אני פשוט לא מצליח.

אני לא אומר שהחברים שלי גרועים, אני אומר שיש להם קטעים שאני פשוט רואה כמה הם יכולים להיות צבועים.

"לא רוצה שהוא יבוא"-כן..אבל לפניי יומיים התחננת שאני אביא לך משהו אה? כן..זה בסדר..

"אני לא אנטוש אותך כמו שאתה לא נטשת אותי..אתה אחלה חבר"..כן..ראינו שלא נטשת..

אני כבר עובד עצות..נמאס לי לשתוק..אבל אני לא רוצה לריב איתם,כי אז אני אשאר לגמרי לבדי. אבל יודעים משהו..לפעמים הרגש של השארות לבד פחות מפריע לי..ואני מעדיף לריב איתם..על מנת שיבינו גם אותי.

ל"חברים" שלי שקוראים פה לא נתתי לכם את הבלוג כדי שתראו את הפוסט הזה ותריבו איתי כי לדעתם התוכן לא נכון, נתתי לכם אותו כדי שתראו מקרוב יותר מה אני חושב ומרגיש,הנה עכשיו אתם יודעים יודעים.

I woke up it was 7 I waited till 11 Just to figure out that no one would call I think i got a lot of friends but I don't hear from them What's another night all alone? When your spending everyday on your own

I'm just a kid and life is a nightmare I'm just a kid, I know that its not fair Nobody cares, cause I'm alone and the world is Having more fun than me Tonight... And maybe when the night is dead, I'll crawl into my bed Staring at these 4 walls again I'll try to think about the last time, I had a good time Everyone's got somewhere to go And they're gonna leave me here on my own What the hell is wrong with me? Don't fit in with anybody How did this happen to me? Wide awake I'm bored and I can't fall asleep And every night is the worst night ever

k.o.s?

not now!