אביבית סתיו - אופטימיות מהוססת

היום את יוצאת לציד

את מנקה את הנשק, מסדרת את הכוונות, מעבירה עוד חוטר.

הערב אסור שיהיו טעויות.

עוד לא החלטת מה בדיוק את רוצה לצוד, אבל את יודעת שברגע שתזהי מטרה נאותה לא תהססי לפעול.

חליפת הציד כבר עלייך, היא גורמת לך להסתוות בצורה מושלמת, כאילו נתפרה במיוחד עבורך.

מעיפה עוד מבט בציוד, לוקחת נשימה ארוכה, ממלמלת לעצמך משפט לחיזוק ודוהרת החוצה.

הגעת לנקודה.

ידעת כי לא תפגשי הרבה ציידות עכשיו, רובן מעדיפות מקומות צפופים יותר, שם מבחר הקורבנות מגוון.

לך זה דווקא נוח, חיוך של נחישות ניסך על פנייך.

את תופסת עמדה נוחה, מביטה סביב, שומרת על פרופיל נמוך. אסור שהניצודים יבחינו בך, לא כרגע.

את שולפת את הנשק הראשון, בודקת שהכל תקין, ומחכה להזדמנות.

קורבן פוטנציאלי נקלט בזוית עינייך דרך עשן הסיגריות. את נועצת מבט בנקודה ממש לידו, והוא כמובן מביט חזרה וקולט שנפל במלכודת.

את חוזרת להביט במשקה במהירות, חושפת עוד טפח, מעיפה את השיער אחור בהנפה עדינה.

את חוזרת על הפעולה מספר פעמים עד שמבטו נלכד בשלך למספר שניות, את מחייכת חיוך מפתה..

לא עוברות מספר שניות ואת רואה שהוא קם לקראתך. עוד בדרכו את תוהה אם בזה את רוצה לסיים את המסע. כשהוא מתיישב לידך, את מפסיקה לתהות.

את מריחה את ריח הבשר מהול באפטרשייב טוב, קשה לך לעמוד בפניו.

הוא מתחיל שיחה קלילה על הא ודא, עוד משפט, חצי חיוך, נגיעות קטנות ומרמזות..

את מצידך מהנהנת, מחייכת, משדרת חיוביות. בראש את כבר מריצה את המשך הערב, משתוקקת לטעום אותו, להרגישו בכל החושים.

השיחה קולחת, הוא מחמיא לך בלי סוף, האלכוהול עושה את שלו, רווית מהמקום ואת רוצה לזרז עניינים.

לא עברו 5 דקות והייתם שם. עוד 15 דק' ואתם אצלך בדירה.

הסיור מיותר, שתיתם מספיק, ניגשים לעניינים. את משתדלת להישאר בשליטה, את רוצה לזכור..

התשוקה שבערה הופכת לטכניות משמימה, החושים שהתחדדו לקראתו הופכים קהים.

 זה מהיר, חסר רגש, ריק מכנות ונגמר מהר מדי..

 תאוות הציד באה על סיפוקה, המטרה הושלמה, הוי סומן.

 הלב התרוקן, עוד לבנה הונחה בחומה, הציניות התחזקה, את רוצה רק להיות לבד...שוב קר לך