אביבית סתיו - אופטימיות מהוססת

היה לי טוב, באמת, לא מ'שקרת.

שקט כזה, בלי מחשבות מסתחררות ומסחררות, בלי העול התמידי הזה של לרצות ולספק.

לא חיה בשביל מישהו, בשביל משהו אחר מלבד עצמי.

אף אחד לא אמר לי "בוקר טוב יפה", עמדתי מול המראה ואמרתי את זה לעצמי.

אף אחד לא התקשר להגיד שהוא מתגעגע, אבל ידעתי שיש הרבה חברים שמתגעגעים אליי והיו שמחים להיות בחברתי כרגע.

אף אחד לא טפח על האגו, לא ליטף, לא נישק...וכל בוקר היתה רק מברשת שיניים אחת ליד המשחה..

יש בזה משהו מחזק, אתה מכיר את עצמך כל פעם מחדש בתקופות האלה, מגלה צדדים חדשים ומפתיעים שיתכן והופנמו בנוכחות אחר דומיננטי.

אז נכון, באמת היה לי כיף...או יותר נכון, רגוע ושליו.

אבל עכשיו הזמן להתרגש מחדש, רוצה לחלוק את ה"אני החדש" שגיליתי, לשתף מישהו בחוויות של רגע שקשה לזכור לספר לאחר שהוא חולף, רוצה להפסיק לדבר למראה (J), להתלהב למראה שם מוכר על מסך הסלולרי .

 וכן, אני מוכנה לסבול את המחשבות לעת עתה.  אולי היום, אחרי הכל, הן כבר פחות יסחררו...