אביבית סתיו - אופטימיות מהוססת

תקופה מטורפת...אויר..לנשימה

רוצה לכתוב, ההשראה נדחקה

כ"כ הרבה אינפורמציה, תכנים, אחריות ובכל זאת מרגיש כאילו הראש מרוקן..ממהות?

"עבדים היינו בארץ מצרים..." מצרים או ישראל, אז והיום, תבן ולבנים מול מילוי קוביות באקסל – אותם עבדים היינו ונישאר.

היום הלך לעולמו חבר יקר וגרם לי לתהות האם לא שכחנו לחיות? ? ?

כל מראה, כל טעם,כל ריח ומגע שספגתי היום ניסתי לאחוז בו בכל מאודי.

עובדה היא כי יוסי כבר לא ירגיש אותו, כבר לא יחווה אותו, כבר לא יחלום שיחזורו...

כ"כ הרבה להספיק בזמן קצוב ולא ידוע..

"חייה כאילו אין מחר.." זו כבר לא קלישאה. אתה תופס את הראש ומתחיל להבין שהמחר הוא ספק לכולנו.

אין בורר, אין קורסי הכנה, אין זמן הסתגלות ולא דרך חזרה רק מוחלטות, עובדה, קביעה, סוף...

יוסי היקר,

זיכרונך נישא עימי..האור,השמחה האופטימיות וטוב הלב שפיזרת סביבך ימשיכו ללוות ולהנחות אותי לעד..

יהי זכרך ברוך