הקטע הזה בנוי קצת שונה, בעצם זה שהוא בנוי מחלקים - שתי נקודות מבט.
זה קצת כמו הסגנון של אשכול נבו ב"ארבע בתים וגעגוע" שקראתי בסביבות סוכות - גם שם ההקשר נראה רק ממש בסוף.
אשמח לדעת אם הצלחתי לגעת במישהו עם הצורה החדשה הזאת של הכתיבה.
כמו שידוע שלכם, זה חלק מפרוייקט הדמויות המובנות שלי.
יערה –
הוא לא מפסיק לדבר עליה. נטלי פה, נטלי שם. נטלי ותוגת השיער הבלונדיני. את יורקת בפניו את הסוכריה שהוא קנה לך ונעלמת במורד הרחוב, ובלילה כועסת על עצמך בזמן שאת מטפסת על ירכיו של דניאל וזועקת מבפנים את שמו של אסף.
נטלי –
את צופה ביערה שרה את "גבריאל" של עפרה חזה על הבמה מתוך הקלעים. את תרה בעינייך בקהל ומזדקפת למראה פניו המהפנטות של אסף. לפעמים נדמה לך שרק הקול שלה יכול לעורר אותו יותר ממה שאת אי-פעם תוכלי. את מרימה את אפך כאילו הוא צופה בך ברגע הזה ומסובבת את הגב.
יערה –
עם מיכאל את לא שוכבת, ואיכשהו המיטה שלו תמיד נראתה לך הכי מזמינה. את מבלה לילות שלמים של בכי לתוך הכתף שלו כשמהצד השני של הקיר נטלי צורחת את שמו של אסף.
נטלי –
באחת המריבות שלכם, את קוראת ליערה זונה. אסף משתתק בפתאומיות ומשפיל את עיניו לרצפה, אז את מנצלת את ההזדמנות ואומרת לו שלדעתך היא סתם משחקת בו.
בשלב הזה הוא קם על רגליו ויוצא מהחדר שלך.
לוקח לך שבוע לשכנע אותו לדבר איתך שוב, ואת מבטיחה לא לדבר על יערה ככה יותר.
יערה –
זו כבר הפעם השישית ברציפות שאת שומעת את אותו שיר של נירוונה ונכנסת לטראנס שכולו מורכב מאסף. כשאת פוקחת את העיניים בתום השיר, את מעכלת את העובדה שחוסר המלודיה בו צורמת לאוזן. עולה בך חיוך מריר כשאת מצמידה את פניו של אסף למנגינה – נוקשה, לא מלודי, מתכתי וצורב לך בכל תא בגוף.
לא פלא שאת, כמו קורט קוביין, מתחננת לנמען שיאנוס אותך.
נטלי –
את מעדיפה אותו מריח מנשים זרות, רק לא מיערה.
הוא מזדחל בין הסדינים כשהוא מדיף את הריח שלה, ולך זה מרגיש כאילו קימת בינו לבין העולם חומה שרק יערה מצליחה לעבור אותה. את שונאת שהדברים לא באים לך בקלות, והעובדה שאת צריכה לעבוד כדי לרכוש לעצמך כרטיס כניסה אל אסף מרתיחה אותך. הוא צוחק יותר כשהוא איתך, ומנגד הצחוק שלו משוחרר יותר כשהוא איתה, וזה מכעיס אותך, אבל לעולם לא תוכלי להודות שאת מקנאה.
יערה –
הוא לא יכול לעשות כלום בלעדייך. את חושבת שאת בעצם הסיבה שהוא התחיל לצאת עם נטלי בכלל, ומוצאת את עצמך מלווה אותו לסופר כדי להכין לה ארוחה רומנטית. למשך השעות הקרובות את מתעטפת בציניות קלה ומשפטים קצרים, ומעסיקה את עצמך במחשבה – מה את היית רוצה שאסף יכין לך לארוחה רומנטית?
נטלי בטוח תצא מרוצה מכל הסיפור הזה.
נטלי –
את יותר מסתם מופתעת כשאת מגיעה לפארק ומגלה את אסף יושב על מחצלת עם סלסלת פיקניק לילי ומחכה לך. משהו מפרפר לך בתחתית הבטן כשאת מחייכת חיוך מרוצה ומתחילה לדמוע, קצת כמו סצינה בסרט, "חשבתי שלעולם לא תתאמץ בשבילי".
הערב ממשיך מושלם, ורק בסופו מתחילה לנקר לך בתחתית המוח, שמכאן אפשר רק לרדת.
קטעים נוספים בפרוייקט דמויות מובנות:
"באמת"
שנאה עצמית
ללא שם [6]
לילה לבן
שאיפות
עליית גג
תלוש מהמציאות
טרגדיה מודרנית
מטאמורפוזה
פאזל
מנגד