האם תחזרי?

הדבר שתמיד הקסים אותך בשעות הקטנות של לילות הקיץ, זאת התחושה שהעולם נראה פתאום בהיר יותר, חד יותר וברור יותר, כאילו מישהו ערך לך את הצבעים והמחשבה בפוטושופ. לכמה שעות ספורות אתה מרגיש כמו השחקן הראשי באיזו הצגה שוברת קופות בלי שם, כאילו כל מה שקורה עכשיו קשור ותלוי בך, ואתה יודע הכל. אתה אוהב לעצור לרגע ולהסתכל על אנשי הלילה היוצאים מהפאבים והמועדונים בראש מורם ובתחושה של נצחון ועליונות, ולחייך לעצמך חיוך מריר בידיעה שעם זריחת השמש הקסם הזה יתפוגג ותחזרו, אתה ואנשי הלילה, להיות סתם כלי שח-מט על לוח חיים משובץ בשמש וצל.

אתה, שחקן ראשי בהצגה שלא קימת, מעביר את היד בשיער מספר פעמים ומתישב על אחד הספסלים בגן הציבורי מחוץ לפאב האהוב עליך ועוצם עיניים. מצחיקה אותך המחשבה שברגע שיעלה היום תחזור להיות שחקן משנה בהצגה של חייך, כשהתפקיד הראשי מתחלק בין שתי נשים חזקות, קנאיות ודומיננטיות שמוכנות להשתמש בכל כלי ולשבור כל חוק על-מנת לזכות בך. אירוני שבעלילה שכזאת אתה עדיין רק שחקן משנה, כמעט ניצב.

קו המחשבה שלך נקטע כשיערה, בשמלת סטרפלס מנוקדת ועקבים שחורים גבוהים, מתישבת לידך. היא נראית כמו דמות מסרט של שנות השבעים עם הליפסטיק הכהה והתלתלים המוחלקים. היא לוגמת ארוכות מבקבוק הבירה שלה ואז אתה מצליח לזהות את הנערה הפראית, ההחלטית והעקשנית שהיא יערה שאתה זוכר, שאתה מכיר.

"החליטו להקדים את פורים ואף אחד לא חשב לספר לי?" אתה שולח אליה חיוך מתגרה והיא מנערת את שיערה הכהה. להפתעתך היא נינוחה מאוד בתלבושת הזרה. היא מושיטה לך בקבוק בירה נוסף ואתה פוקק אותו ולוגם ארוכות. כל הזמן הזה יערה שותקת ובוהה באיזו נקודה אקראי במרחב. לרגע אתה שוקע בהשתקפות הירח הדועך בעיניה הירוקות, ואז היא מסתובבת באחת אליך ואתה קופץ בהפתעה מהישירות של העיניים שלה. היא מניחה את הבקבוק הריק למחצה על קצה הספסל וממצמצת בשפתיה.

"לא הגעת לראות את ההופעה."

אתה מושך בכתפיך ומשפיל מבט. "זאת הסיבה שאת נראית כמו גלגול שלישי של מרילין מונרו?"

היא מחייכת חיוך מריר. "מכל האנשים, לא חשבתי שאתה זה שתבריז. אתה יודע, גם מיכאל הופיע."

"זה לא כאילו שזו הייתה ההופעה הראשונה שלכם," אתה מעביר יד בשיערך הארוך באי נוחות. יערה עדיין לא מרוצה, ולרגע יש לך תחושה רעה שאתה הולך לחטוף מקלחת של בירה. אתה מנסה להזכר מה הפעולות הנדרשות כדי להפטר מהכתמים והריח.

אם כי, היא רק מסובבת את הראש וחוזרת לבהות בנקודה לא ברורה. אתה נאנח עמוקות ומחכה למכה הבאה – ברור שלך שיערה פגועה, ועל-כן לא תצא מכך בקלות. מה שעוד ברור לך זו העובדה שיערה כל ההופעה חיפשה את הפנים שלך בקהל, ואז מצאה אותך נפלט החוצה מאיזה פאב כמו אסיר נמלט.

לך תסביר לה שאתה נקרע באמצע, שלא יכולת להחליט על איזו חגיגה לרקוד, אז רקדת לבד עם איזו ניצבת חסרת שם ומזדמנת, שהיה לה חיוך חמוד ושיער קצר מאוד בצבע מזויף. לך תסביר לה שהיא לא היחידה שנפגעה, שאתה הולך להזדחל לתוך המיטה של נטלי כשאתה מריח כמו מישהי אחרת, ואת שארית הלילה (או שמא הבוקר) תצטרך להעביר בגמגום תירוצים כושלים לעובדה שלא היית גם בהופעת המחול של נטלי.

במקום זה אתה שותק וממשיך לינוק את הבירה המרה מתוך הבקבוק. יערה שולפת מתוך החזיה שלה סיגריה, וכשאתה מסרב בטענה שהפסקת לעשן היא צוחקת במרירות ודוחפת את הסיגריה חזרה אל בין שדיה. במקומה, היא מוציאה חבילת מסטיקים קטנה, שנותרו בה שני מסטיקים מעוכים מעט. אתה לוקח אחד בניד ראש כמעט בלתי מורגש, מודה לה בלי מילים על התירוץ לשתוק ועל המפלט שירחיק אותך מהסיגריות.

יערה מנפחת בלון דביק לבן ומפוצצת אותו בקול פקיקה. היא מזכירה לך פרחה מהשוק; בחורה וולגרית, גסה וחסרת אלוהים. ההשוואה הזאת מצחיקה אותך, בעיקר בגלל העובדה שמעולם לא פגשת מישהי שהיא יותר אשה מיערה, שכל תזוזה שלה, מבט ונשימה שלה גורמות לך להדרך.

אתה מכיר את יערה מאז שאתה זוכר את עצמך, ובעולם אידאלי היא אמורה להיות כמו אחותך הקטנה. אבל המציאות פגומה ובערך בסביבות כיתה י"ב שלך מצאת את עצמך ממסמר את יערה לקיר בנשיקה אגרסיבית אחרי ויכוח טעון וקשה על איזה נושא שטותי. יערה גדלה לצד מיכאל ולצידך כמו נער פרא, ואתה לא היית מסוגל להתעלם מהנשיות שלה שפרצה מעבר לאגרסיביות המגושמת של נערת הפלא עם קול הסירנה.

בעולם אידאלי, אחרי שסיימתם להשרף בתוך בערת התשוקה שלא הצלחת להשתלט עליה, אחרי שישבתם בחושך ומלמלתם חצאי משפטים על הטירוף וחוסר ההגיון, והחלטתם לחתוך, יערה הייתה חוזרת אל בין זרועותיו היציבות של דניאל ואתה היית חוזר לחזר נואשות אחרי נטלי קשת העורף. אבל המציאות פגומה, ואתה פגום ויערה מכורה.

אתה מפוצץ לה את הבלון ומחזיק את פניה מול שלך. המילים נתקעות לך בגרון. אתה רוצה להגיד לה שאתם דפוקים, פסולים, ושכל העניין הזה הוא טעות אחת גדולה, אבל הדברים האלה מכאיבים גם לך. אתה רוצה לשלוח אותה אל דניאל, המגרש הבטוח, שאתה יודע שבטח יעשה לה טוב, יהיה נאמן ויאהב רק אותה. אתה רוצה להסביר לה שאתה מרוסק מבפנים, שאף פעם לא הצלחת להשתקם מהמצב העגום בבית שלך כשעוד הייתם בתיכון, שאתה לא רוצה לשאוב אותה לשם. אתה רוצה לראות אותה צוחקת, ולא לדעת שהיא בוכה בגללך, אבל אותה שותק. איכשהו, אתה מבין שהדרך היחידה לפרק את החבילה היא לגרום ליערה לעזוב.

היא קצת כמו רוטוילר – מסרבת לעזוב. יערה דבקה במטרה ומכירה אותך טוב כמעט כמו מיכאל ומרגישה אותך כמו שאף אחד אחת לא יכולה. הדרך היחידה שהיא באמת תהיה מוכנה לעזוב, תהיה אם תפגע בה. אתה יודע שבסופו של דבר זה יקרה, כי אתה פשוט לא מסוגל להחליט, אבל בינתיים יערה תוקעת בך זוג עיניים ירוקות מחשמלות ומסרבת לדבר.

"אני מצטער," אתה פולט, מעין סיכום מסורבל של בליל המחשבות והסיטואציות שהתנסחו לך בראש.

יערה נשארת גאה, שחקנית שליטה מלידה. היא מנערת את ידיך מפניה ומעבירה אצבעות דקות בפוני השטוח. העדר התלתלים מפריע לך. אתה אוהב את ריח השמפו היחודי של יערה שנקלע בין סלסולי השיער שלה וסותר את ריח העשן והסיגריות. בצורתו החדשה, יערה מדיפה את ריח המועדון בשלמותו ושאריות אדי בושם לילי כבד. אתה חושב שעם העדר התלתלים, נעלם גם איזה חלק דומיננטי אחר בהופעתה של יערה. אתה לא מצליח להצביע מהו בדיוק.

"אתה תמיד מצטער."

אתה מושך בכתפיך. "אני גם תמיד מתכוון לזה."

היא ממצמצת בעיניה ויורקת את המסטיק לפח הקרוב. אתה משתעשע בנסיון לנחש מה עובר לה בראש, איזה אסונות היא מאחלת לך, ותוהה כמה מאמץ נפשי מצריכה ממנה ההתאפקות לא לשפוך עליך את שארית בקבוק הבירה שלך. אתה ממהר ללגום ממנו ארוכות עד סופו, דוחק את המחשבה שתזגזג את דרכך אל נטלי, אל ירכיתי ראשך.

יערה נעמדת מולך, תמירה וזקופה בעקבים מבריקים ומלטפת את הזיפים שלך.

"מתי תבין," היא פותחת באנחה. "שהטעות היחידה שלך היא נטלי?"

אתה עוצם את עיניך ארוכות ומרחיק את יערה מעליך. היא לעולם לא תבין מה נטלי בשבילך, בדיוק כמו שנטלי לא תבין מה יערה בשבילך. אתה עומד בין שתיהן ומצטער שאתה לא מסוגל לפרק את עצמך לשני אנשים שונים כדי להרגיש שלם.

"אני מצטער."

יערה נוחרת ומתישבת בכבדות על הספסל. חיוך מטורף עולה בעיניה ואתה מודה בלי קול על כך שאי אפשר להצית שריפה רק בעזרת מבט. את הרגעים הבאים אתם מעבירים בשתיקה. יערה מזמזמת שיר של נירוונה שהבנת כבר שבשבילה הוא מזוהה איתך. היא הקדישה לך אותו בהופעה הראשונה של הלהקה מחוץ למסגרת התיכון. השיר נקטע באמצע כששניכם מסתובבים אל הרחוב ואתה פוגש בעיניו הבהירות, המבקרות, של אחיך הקטן. הוא נושך את שפתו התחתונה ומבזיק מבט אל הנער השרוכי שלידו. משהו בך נצבט מול מבטו המרוקן של דניאל כשהוא פוגש בעקשנותה של יערה עליך.

"יערה?" מיכאל מיטיב את הגיטרה על כתפו. יערה מרימה גבה בשאלה.

"לדירה של צוף?" היא זורקת את השאלה ומיכאל עונה בהנהון קצר. יערה קמה על רגליה ונוקשת בעקביה מסביב לספסל. אתה נשאר לשבת ולצפות בשמים המתבהרים ושוקע לתוך התחושה המוכרת של חילופי התפקידים. אתה שואף לקרבך את היום החדש וחוזר להיות שחקן משנה בהפקת חייה של יערה, או בסיפור הטלנובלה של נטלי. אתה שומע את מחיאות הכפיים מאחורי הוילון המוגף כשיערה מסתובבת אליך בחצי מבט.

"להתראות, אסף."

היא מסתובבת שוב ונעלמת במורד הרחוב, חבוקה תחת זרועו של דניאל.