האם תחזרי?

אז מי זאת ההיא שהולכת להחליף אותי, לתפוס את מקומי?

אני מקווה שהיא טובה בשבילך, שהיא תשרוד את השטיקים שלך, שלא תבוא אלי בזחילה, תתחנן. כי אני לא חוזרת - שהיא תתמודד איתך. והרי שנינו יודעים שהיא לא מסוגלת, שאף אחת לא מסוגלת.

זה ברור לך, כמעט כמו שברור לך שלכל יום יש לילה, שאני היחידה שמסוגלת לך, שאין עוד אף אחת מלבדי. ואתה ממשיך לחפש אותי בדמות אחרות, מנסה לשכנע אות עצמך שזה עובד. אחרי הכל, אתה אומר לעצמך, בחושך חור הוא חור. ואתה מקבל את הפורקן שלך, ומתעורר עם קליפה ריקה של מישהי שהיא לא אני, סתם בובה, מסכה, ואתה מחליף אותה באחת. אתה כבר לא מנסה לזכור את השם שלהן, אלא קורא להן בשם שלי, וכשהן בוכות אתה שותק, וחושב שאני הייתי צועקת, שהייתי מתפרצת. שקרוב לודאי היו נשברות כמה צלחות... אבל הן בוכות, אז אתה ממלמל את השם שלי והן נעלמות.

אתה מדבר אל הקיר. מבחינתך זה כמעט כמו לדבר אליהן - הן כבר הבינו שאין דרך לתקשר איתך. הן מחממות לך את המיטה לכמה לילות ספורים, שבסופם אני מגרדת אותך מהשטיח שלי וזרקת אותך לרחוב. ואז, כשאתה מצליח לעמוד ונשען על פנס רחוב, אתה מסתכל לי בעיניים, והעיניים שלך מעורפלות, אתה לא זוכר ממש איפה אותה ואיך קוראים לך, אבל אתה יודע מי אני, ואתה אומר לי שאני היחידה, שאין אף אחת אחרת. שאני כל-כך ממלאת אותך, עד שמתחשק לך להקיא אותי החוצה ולגמור את הקיום שלי. שאני כל-כך שלך, שאתה מרגיש חנוק, שאתה לא יודע איך לחיות בלעדיי, ולא מסוגל לחיות איתי.

אני טורקת בפניך את הדלת, והריק כל-כך ממלא אותי, בדיוק כמו שהוא ממלא אותך ואתה חייב להקיא אחריו בתוך המונית שהצלחת לתפוס. אתה לא מתגעגע אלי, אתה חייב אותי, ולי... יש כל-כך הרבה געגועים, עד שאני לא מצליחה להירדם, וכבר אין לי כוח להילחם.