האם תחזרי?

מוכן לתת לה הכל, כל שתבקש, הוא שאל לרצונה. היא ביקשה את הירח, את הכוכבים ואת הלילה, והוא עשה כמבוקשה. אסף את הכוכבים בתיבת עץ מהודרת והניח תחת חלונה, את הירח תלה על שרשרת וענד על צווארה, ואת חשכת הלילה ארג לשמלתה. אך היא לא הייתה מרוצה. היא רצתה את הרוח, את הענפי העצים השרים שירי קינה נוגה ואת עלי השלכת הצובעים את האוויר בצבעים ערמוניים. והוא עשה כמבוקשה, מלביש את הרוח על גופה כרשת מעטה מעל לשמלתה, תופס את העלים לשיערה ואת שירי הענפים כולא לתוך פסנתר שמנגן בשבילה. והיא לא התרצתה. היא רצתה את השמש, את קלילות מעופן של הציפורים ואת הפרחים הפורחים בשלל צבעים. והוא הביא את השמש כאור לעיניה, נתן לה את קלות מעוף הציפורים בריקוד עדין והביא לה זרי פרחים מקושטים. אך היא רצתה עוד. הוא נתן לה את נשמתו, השתטח לרגליה, נישק ידיה והטיסה אל הקשת בענן. והיא לא הפסיקה לרצות. ביקשה את הגשם, ביקשה את השלג. והוא נתן ככל שיכל, עד שלא נותר בו כלום.

"לא נותר בי בעוד, אהובה." מצוקה בקולו, כשהוא גווע לאיתו מן הריק שנותר בו. "אך האם, האם תרצי עוד?" והיא רצתה את כל אבני-החן, את כל הזהב, הכסף והיהלומים. היא רצתה את המפלים והנהרות, את האגמים והנהרות. והוא נתן לה את היערות, העמקים והגבעות. נתן לה עד שכל שנשאר ממנו היה צל דהוי של אדם. אז, רק אז ישבה בעיניים ריקות והביטה אל המתנות שהרעיף עליה. כולן נראו לה ריקות, כי בעצם כל שרצתה היה את אהבתו.