האם תחזרי?

אישה מבוגרת עומדת חצי צעד מאחור, מניחה יד על הכתף ומצביעה. זאת אמא שלך, היא אומרת ואתה רק משיר מבט אל האישה הצעירה שנשענת על פנס הרחוב ומדליקה סיגריה. היא נראית כמו הנשים שאתה רואה בכיכר אחרי שהשמש שוקעת, אחת מאלה שנושפות את עשן הסיגריה בפניך וקוראות לך נער יפה. אתה לא רואה את עצמך קורא לה 'אמא', כי היא פשוט לא תענה. כשאתה רואה אותה עם שפתון שבטח יותר בולט מכושי בשלג אתה תוהה עוד כמה אחים מאומצים יש לך, כי ברור שהיא לא כשירה לגדל אף אחד מילידיה, או בכלל להיקרא אמא.

בטח היא נכנסה להריון אחרי שנאנסה ואמא שלה לא הייתה מוכנה לגדל את הילד, אותך. אתה מסתכל על האישה שעכשיו מועכת את הסיגריה מתחת לעקב מגף גבוה ומנסה לדמיין את החיים שלך איתה. האישה שולפת עוד סיגריה מתוך החזייה ומדליקה אותה, ואתה חושב שכבר ראית אותה פעם בכיכר בלילה גשום אחד. עולה בך המחשבה אם יש לה מחסה מפני הגשם ומיטה חמה. אתה חושב שאתה מרחם עליה, אז אתה נאנח ומסתובב אל האישה האחרת שהיא כנראה יותר אמא שלך ממה שהאישה עם הסיגריה יכולה לחלום.

אתה מחייך אל האמא הזו שלך ומחבק אותה, והיא מתחילה לבכות בהקלה. אתה חושב שלא יכלת לבקש לעצמך אמא יותר טובה.