האם תחזרי?

אי-שם, במקום כלשהו, הרחק מכאן, שוכנת שלמות.

אפשר להציג אותה בתור מלאך; הדבר היפה ביותר שראית מעודך, משהו שאי אפשר להגדיר במילה וגם לא במליון. אפשר לתארה בתור המקום הכי שליו בעולם; ירוק או מדברי, מפלים או נהרות, גבעות או עמקים. אפשר לתאר אותה כמוזיקה ערבה לאוזניים או כהמצאה חדשה. שלמות. שלמות שהיא הכל ולא כלום באחת. לא תמצא אותה לעולם, גם אם תארוז תיק גדול, תניף אותו על גבך ותצא אל השבילים הפתוחים. זו נטייה שלה, של שלמות, לברוח מפני אלו שמחפשים אותה. היא כמו אשליה, מיתוס. לעולם לא תדע אם היא אמת או סתם חלום רטוב שהזית במהלך שיעור משעמם במיוחד.

זה לא מונע ממנה להיות השאיפה הכי גדולה שלך, או של כל בן-תמותה.

היא תופיע  בחלומותיך הכמוסים ביותר, תלחש מילות פיתוי באוזניך כשלרגע תשקע בהרהוריך, תרדוף אותך בכל שתעשה ולא תניח לך להשלים עם העובדה שלעולם לא תוכל לגעת בה.

אתה מביט בשלמות מבעד לקיר זכוכית אטום והיא מחייכת אליך חיוך מתגרה; ילדותי-רומז כמו שרק שלמות יכולה לחייך. היא מושיטה את ידה אליך, וכשאתה מושיט את שלך, היא מתפוגגת, מתרחקת וצוחקת. יש לה צחוק פעמונים שמוציא אותך מדעתך.

לעולם. לעולם לא תוכל לגעת בשלמות.