"תצאי לי מהחיים. עופי. לכי. אל תחזרי. תיעלמי כבר. למה נכנסת בכלל? מי את בכלל? לכי. תתרחקי. צאי לי מהחיים! אני לא רוצה לדבר איתך יותר. עזבי אותי. אל תדברי איתי יותר. אני לא חלק מהחיים שלך יותר."
על מי את מנסה לעבוד? אין לך את האומץ לעמוד מולה ולהגיד לה הכל. אין לך את האומץ לדבר לידה בכלל. את כל כך פוחדת מהתגובה שלה, שתלך ותרוץ לשאר, ואז הם יעמדו נגדך. את פוחדת להיות לבד. שוב. את כבר לא משקרת לאחרים, משקרת לעצמך. מנסה לשכנע את עצמך בכוח שאת חזקה. ואת כל כך חלשה. כל כך נלעגת. כל כך פחדנית. נשארת מאחור, אכולת כעס על אלה שלא הקשיבו. אכולת קנאה על תשומת הלב ששייכת לה. רק לה. אכולת קנאה שאת לא במקומה בחברה, שאין מסביבך כל כך הרבה אנשים. אכולת חרדה שמא תישארי לבד, בלי צל שם אדם. את מנסה לשכנע את עצמך בכוח שאת שונאת אותה, שהיא רעה, שהיא פחות ממך. את מתקפלת בפינה שלך, רחוק מכולם, כי שוב הרחקת אותם מעלייך. מקופלת בפינה שלך. כועסת על תשומת הלב ששייכת לה לא ביושר. מקופלת לך שם בצד, מתעקשת לראות שחור ולטבוע בתוך השקר שלך, שיותר עמוק והרסני מאלפי השקרים שלה. חסרת אוויר מהשקר שאת פוחדת לחשוף.
ובעצם, כל מה שאת רוצה זה רק... חברה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: