לחיות את היום (מטרה או חלום?)

עיניים נוצצות. אתגר קרת כתב על זה סיפור קצר בספרו "אניהו" (קראתי את זה מזמן אבל אני זוכרת שזה הסיפור שהכי אהבתי בספר). אני מכירה את אותן עיניים, אני רואה אותן ברחוב לא מעט. רואה אותן אצל חברים לשעבר כשהם מדברים על החברה החדשה, רואה אותן אצל ידידים, אצל חברות. אני מכירה את המבט. את העיניים. את הניצוץ. אני חושבת שבמקום מסויים אני מחפשת את המבט הזה לעצמי. שיביט עלי. קבלתי את המבט בעבר, אני זוכרת אותו, את ההרגשה שהוא משדר.

(הועתק מתוך פוסט שנכתב ב26.5.06)

בשבוע האחרון נתקלתי באותן עיניים נוצצות מזווית קצת שונה. אני עוברת תהליך מבלבל ולא קל של חיפוש, של התחזקות, של משמעות. כחלק מהתהליך יצא לי להיות שבוע שלם במדרשה ולטעום קצת את הטעם של מקום שבו בנות עשו את הבחירה והיא ממלאת אותן ונותנת להן משמעות. השתתפתי בתוכנית שבמסגרתה רק התארחנו במקום, אך יצא לי לדבר עם בנות שממש גרות ולומדות שם. הדבר היחיד שממש קסם לי היה אותו ניצוץ בעיניים.

בסיפור של אתגר קרת מסופר על ילדה שקינאה בילד אחד שהיו לו עיניים נוצצות, משהו שהיא לא הצליחה להשיג לעצמה. אותן עיניים נוצצות הן המבט המאוהב. את המבט הזה ראיתי בעיניים של אותן בנות, רק שכאן לא מדובר באהבה לבחור אלא במשהו הרבה יותר גדול ומשמעותי, ביראת שמיים.

הניצוץ הזה הוא מה שגורם לי לחשוב איפה מקומי, איפה הייתי רוצה להיות, למה אני לא שם, האם אני רוצה להיות שם. זה גרם לי לחשוב לעצמי האם אני מפחדת להתקרב יותר בגלל שאני מפחדת מאותו ניצוץ? מאותה התאהבות? התאהבות היא ניצוץ ראשוני שגורם לתשוקה ורצון לקרבה, בסופו של דבר היא עוברת ומה שנשאר זו אהבה שדורשת עבודה ותחזוקה ובעיקר רצון לשמור ולהגן עליה. אני מרגישה שכמו שאני לא נותנת לעצמי להתאהב מהחשש להפגע, גם במקום הזה קשה לי לתת את כולי, מהפחד של העיוורון שמגיע עם ההתאהבות. אותו עירוון שגורם לדברים להראות יותר טובים, יותר ורודים, יש פחות דגש על הרע אם בכלל שמים לב אליו. בעולם שבו כבר איבדנו את המשמעות של אהבה ואנשים בטוחים שהתאהבות זו האהבה ולכן הם מרגישים סוף כשההתאהבות נגמרת, איזה מן קשר נוצר? כמה עומק יש בו?

אני מרגישה שאני מפחדת מהניצוץ מהחשש, מאותה אכזבה שמתישהו זה נגמר ולאנשים אין מספיק מוטיבציה לתחזק את זה. אני מפחדת לעשות צעד למקום לא נודע שאולי לא אוכל לתחזק אותו ולשמור עליו. זאת הסיבה שאני במקום מבולבל, שאני עושה צעדים לאט ובזהירות ובמקום מסוים יודעת שכדי ללכת עם האמת עד הסוף, יגיע היום שאצטרך לא לפחד ולבחור.

שנה חדשה מתקרבת, מזכירה לי שעוד שנה עברה, שנה שבמבט לאחור מסמלת התקדמות ועבודה ובעיקר בחירה.