לחיות את היום (מטרה או חלום?)

לפעמים אני תוהה מה יותר מאיים - הפחד מלא למצוא את מקומך או הפחד למצוא את עצמך במקום הלא נכון.

תמיד כשמגיע השלב בחיים שבו לבחירות שלך יש יותר משמעות מתמיד, מגיעות איתו המחשבות על מי אני ומה הייתי רוצה להיות. לא תמיד יש לנו שליטה על זה, תמיד יהיו נסיבות ואילוצים, אפילו גנים שנולדנו איתם. לא תמיד אנחנו מעדיפים לעשות את מה שאנחנו טובים בו ומתרחקים ממה שלא. בסופו של דבר הרעיון הוא למצוא את המקום שבו נרגיש הכי נכון, גם אם ה"נכון" הזה הוא זמני.

אני מוצאת את עצמי קמה בבוקר לעוד יום חדש ואחרי כמה שעות סוגרת שוב את התריסים, נשכבת בחושך מתחת לשמיכה ופשוט מחכה שהזמן יעבור. אני מוצאת את עצמי חוזרת בתחושה  שבע שנים אחורה, לחוסר וודאות, חוסר ניסיון, חוסר בטחון, חוסר. אני מוצאת את עצמי פשוט לבד עם עצמי, חושבת על העולם המלא שהיה לי ועל הריק שיש בתוכי עכשיו. אני כבר לא יודעת אם זה חוסר אונים או פשוט חוסר רצון להתמודד. אין לי זכות קיטור.

במצב שבו אמא שלי מתקשרת לשאול לשלומי ופשוט צוחקת מהקול המתוסכל שעונה לה בצד השני, הדבר היחיד שעובר לי בראש זה איזה כדור היא לקחה הפעם ואולי כדאי שאפסיק לחשוב שאני יותר חזקה מזה ואתחיל לקחת גם. במצב שבו אבא שלי הולך ונגמר לי מול הפרצוף וכל מה שאני רוצה זה שיהיה לו טוב, שימשיך לשמור עלי ועל אחותי ובעיקר, שלא ישאיר אותי פה לבד. במצב שבו כבר איבדתי את עצמי בין יזיז שרצה רק גוף לחבר טוב שרצה רק נפש, מצב שבו לעצמי המלא כבר אין משמעות. במצב שבו מרגישים לבד.