לחיות את היום (מטרה או חלום?)

חופשת חנוכה. אמנם באוניברסיטה זו חופשה בת יום אחד שמנוצל ברובו בכל מקרה ללימודים אלו או אחרים, אך עדיין מוגדר כחופשה.

אתמול אמא שלי ואני ניהלנו שיחה מוזרה. התקשורת בנינו עובדת מעולה מאז ששיניתי גישה לחיים. היא סיפרה לי שהיא מרגישה שבמשך השנים האחרונות היא סגרה את עצמה מפני העולם ועכשיו כשהיא רוצה לצאת חזרה, היא כבר לא יודעת איך. השיחה איתה השתלבה לי כמעין עוד חתיכה בפאזל של אנשים מן העבר שהראו נוכחות בחיי בשבוע האחרון. מצאתי את עצמי מסבירה לה את כל מה שלמדתי על עצמי בשנה האחרונה, על הכלים שקבלתי ועל השינויים שרואים בשטח. הסברתי לה שהכל מתחיל מבפנים, שהפחד שלה לצאת החוצה נובע מהפחד שלה להתמודד עם עצמה.

אמא שלי סיפרה לי שהיא הלכה במסגרת מפגש קבוצתי לאישה שמתעסקת בדברים אלטרנטיביים, בין היתר סוג של קריאה בקלפים. האישה הסבירה להן שהיא מאמינה בכוח האינטואיציה, שהאדם בוחר קלף מסוים והיא רק מסבירה מה הדברים שהקלף אומר ומתוך זה הוא מאמץ לעצמו מה שעונה לשאלה ששאל. אני לא כל כך מתחברת לדברים האלו באופן אישי. בכל מקרה, כנראה שאמא שלי שאלה משהו עלי ועל האחיות שלי ובשיחה אישית עם האישה היא סיפרה קצת פרטים עלינו. שעשע אותי לשמוע מה היא אמרה עלי כי למרות הגישור העצום, יש בנינו עדיין ריחוק. כששמעתי שהיא תיארה אותי כ"בחורה נהדרת" זה העלה בי חיוך קטן עמוק בפנים. היא סיפרה שכשהיא סיימה לתאר את שלשתינו האישה אמרה לה לשלוח אותי ספציפית דחוף אליה כי "מדובר במישהי מבולבלת מאד".

אני לא קוראת לזה בלבול, אני קוראת לזה תהליך. איפה המשמעות אם אין חיפוש? איך יודעים מה האמת כשלא מכירים שום דבר אחר? איך אפשר בכלל להבין מה קורה בחוץ אם לא מבינים מה קורה בפנים? אני חושבת שבמקום מסוים כולם היו מעדיפים לבחור בדרך מסוימת ממקום של הכרה וידיעה ולא מתוך נוחות, אך לא תמיד העיניין פשוט. אני נהנת ללמוד, לספוג דברים, ניסיון חיים, לימודים, קצת מפסיכולוגיה, קצת מיהדות, כל מה שאני מרגישה שנותן לי משהו, מחזק בי משהו. אצל אחרים זה יכול לבוא מספורט, שירה, ריקוד או כל דבר אחר.

ההתמודדות של עכשיו זה הכוח שיבוא אחר כך. 

האמת היא שתכננתי לכתוב פוסט על קבלה ונתינה, אך כנראה שהכתיבה עדיין לא באה לי באופן טבעי בבלוג מאז משהו שהיה, עדיין יש מחסומים. לכן אסתפק במה שיצא ממני זה עתה ואברך בברכת חג אורים שמח ושיהיה שבוע טוב.