לחיות את היום (מטרה או חלום?)

נעמי באבד / הוא ואני

שכרתי דירה בתוך המילים שלו

ושכבתי שם מאזינה

לבכיות, לאנחות,

עד כמה עגום ועצוב לו וכולי

תשאלו –

מדוע יצאתי פתאום מדעתי

ונכנסתי לגור בתוך המילים שלו?

החסרות לי צרות משלי,

ובעבותות נצמדת לה הצרה לרעותה?

או, אולי, פשוט

מאותו גלאור נוצקנו

הוא ואני

אותו גלאור מזכך, מצרף

וכאשר מפלחת זעקתו

את דקות הדממה

את דמותי שלי, אני רואה,

רוטטת, רושפת,

בתוך המילים.

חברה שלי מצאה את השיר הזה בספר שאיכשהו הגיעה לידיה.

אמרו לי שהאור שבי כבה, לרגע נדמה שאני שוב הולכת לאיבוד באפלה. במקום מסוים אני יודעת שדווקא המקום הזה, של החיפוש וחוסר האונים, זה המקום שממנו מקבלים את הכוחות וצומחים למעלה.

המילים לא שלו הן,

כי אם שלי,

המשמעות כבר אבדה מזמן,

הכאב שצף, לא שלי הוא,

כי אם שלו,

ואין הוא,

ואין היא,

נותרו רק המילים.