האנשים שמסביבי.
כל כך הרבה צביעות.
מבחוץ שמחים, מבפנים ממורמרים מהחיים.
אכפת להם רק מעצמם, אגואיסטים אמיתיים.
מתעלמים מהזולת. מתעלמים מכולם.
הם חייבים להיות במרכז, הרי הם הכי חשובים, לא?
אסור להם לשאול מה קרה, לעזור בשעת צרה,
לחשוב- אולי הם לא בסדר לפעמים,
אולי מישהו צריך עזרה.
אבל לא, הם חייבים לשלוט. חייבים את הכוח.
הם יעשו הכל בשביל הנאה עצמית. הכל.
הם מסוגלים לבגוד בך, להרוס אותך לאט.
ומבלי שתבחין- הם פוגעים. ישר בלב.
משנים ברגע אחד את הרגשות והמחשבות שלך.
מורידים מהביטחון העצמי שלך.
צריך להזהר מאנשים כאלה.
אני לא הולכת להסגיר שמות.
אני רק יכולה להגיד שנותרו לי 3 אנשים שאני ממש סומכת עליהם,
3 אנשים שהם באמת אמינים.
הגעתי למצב שאני יכולה לסמוך רק עליהם.
אחד מהם במיוחד. את האמת? חברות שלי.
טובות-טובות.
כל מי שחשבתי שהוא חבר שלי- התברר שהוא לא.
כל כך מלא בעצמו. כל כך צבוע.
כל כך אגואיסט.
לא יכול להגיד משהו ולהסתכל בעיניים.
מתעלם מהצרכים האחרים בשביל להגיע לצרכיו.
פוגע בלי חשבון.
זה חבר זה? עדיף שלא יהיו חברים בכלל אם ככה.
כן, לצערי גיליתי את זה לא מזמן, אבל לא קלטתי.
עכשיו אני מבינה טוב מאוד מה נסגר.
מצאתי את עצמי בין כולם. מצאתי את הסגנון שלי.
אני יודעת כבר איך להסתדר, שומדבר לא ישנה את זה.
אף אחד לא יוכל לפגוע לי יותר בבטחון העצמי, במחשבות שלי.
אף אחד. גם לא הוא. שידע. מה אכפת לי?
הוא יותר לא מהווה איום בשבילי. להפך. אני צוחקת לו בפנים.
שידע שזאת האמת. שאני לא שמה עליו בגרוש.
צוחקת על מי שצוחק עליי.
לא מזיזים לי את הביצה הימנית שאין לי.
וגם אם הייתה לי- עדיין לא הייתה זזה.
אנשים,
שחושבים שהם עוזרים.
חברים טובים.
לא מביטים לשמחה, רק לכאב.
הדבר היחידי שהם יכולים לעשות- זה לפגוע.
לפגוע, לשקר, לבגוד.
האם אתם הייתם יכולים להתמודד עם כאלה שטויות?
עם כזה בלאגן?
לא לדעת על מי לסמוך, לא לדעת מה נכון ומה לא?
אסור להאמין, אסור לבטוח. מחשבות שכאלה.
קשה. מאוד קשה. אני לא אומרת שלא.
אבל אני עברתי את זה. דיי בסדר, אני חושבת.
אני יודעת איך צריך לפעול ואיך צריך לנהוג בזמנים שכאלה.
אולי אתם תחשבו שזאת שטות, אולי תחשבו שאני סתם מגזימה.
אבל זה לא. אני לא. זאת האמת.
איכשהו זה תמיד 'החיים מאושרים, הפאק מתגלה, לומדים, שורדים'.
בכל דבר.
תמיד יבוא משהו שינפץ לי את החלומות.
את המחשבות, את הרגשות.
כל מה שהיה- כבר לא נכון.
כל מה שיהיה- לא בטוח.
ההווה לא יציב.
הרגשה משונה, לא יודעים מה אמורים לעשות.
זהו, אין לך יותר חלומות, הכל התנפץ. לא תוכל להגיע לזה.
כל מה שתבנה עליו- יקרוס. הכל חרא. החיים בזבל.
יש רק בנאדם אחד שיכול לחזק לי את המחשבות.
לגרום לי להאמין בעצמי.
אני לא אומרת שמות.
אבל הוא גרם לי להאמין בעצמי. במי שאני.
לחזק את המחשבות שלי ואת הרגשות שלי.
אני מודה לו מאודמאוד. D=
אני חושבת שהוא יודע מי זה. שהתכוונתי אליו.
כי הוא חכם. XD
יום אחד אני אתחיל חיים חדשים.
בתקופה חדשה.
מקום אחר.
לבדי, אך ורק לבדי.
מקום מיוחד, עדיף על זה שכאן.
אני אוכל לעשות כל מה שאני רוצה.
חופש. זה כל מה שביקשתי.
אם לא יתנו לי את זה, אני אשיג את זה לבד.
לא נתנו. זה הזמן לפעול.
מה החיים שווים בלי סיכונים?
כלום. אפס. שומדבר.
אני רוצה לחיות. לקחת סיכון.
וזה מה שאני מתכוונת לעשות.
חופש
אני צריכה חופש.
להיות חופשיה.
להרגיש חופשיה.
תסתכנו כי אתם רוצים את זה,
לא כי אתם צריכים את זה.
ובאשר לחברים הטובים שלי של פעם-
אני לא רוצה יותר קשר איתכם.
עזבו אותי.
אני חושבת שאתם דיי מבינים אל מי אני מדברת.
תודה, ויום טוב.
אה, ועוד דבר-
לכו להזדיין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just Yuly
