Rising Through The Shadow

כל כך לבד, אבודה..

התחלתי להיפגש עם בן אדם אחד, נקרא לו ל'..

יצאנו יחד רק פעמיים, אבל כבר פתאום התחלתי להרגיש משהו כלפיו, דבר שכבר חשבתי שלא אוכל להרגיש מרוב שנפגעתי..

והלכתי עם הפרפרים בבטן, והמשכתי עם החיוך הטיפשי שנמרח על השפתיים כשאני חושבת עליו..

אבל כשהתחלנו להתקדם קצת בקטעים יותר מיניים, פתאום קפאתי..
יותר מידי זכרונות, פלאשבאקים נוראיים חזרו אלי..

לא יכלתי לגעת בו, ושלא נדבר בכלל על להרגיש אותו נוגע בי.

אותו לילה שבגללו אני לא מצליחה להתקרב לאף אחד יותר.

אותו בן אדם (נגיד ושמו א') ארור שנחרט לי בזיכרון כל כך ומסרב לעזוב.

אותו אחד שלא ידע מה משמעות המילה לא,

אותו אחד שבגללו אני לא יכולה להפסיק לכעוס על העולם כבר כמעט חצי שנה,

זה שבגללו עברתי את השינוי הכי גדול בחיים שלי.

הייתי שיכורה באותה פעם.. סתם התפרקות לא מבוקרת עם אלהוכול אחרי תקופה עמוסה.

הוא היה בדירה באותה פעם שעשינו על האש עם כמה חברים.

כשבתחלתי להרגיש סחרחורת לא טובה מידי עברתי לחדר שלי,

כמה דקות אחרי הוא בא לחדר מיד אחרי, לא הייתי שמה לב לזה בכלל אם לא הי מנשק אותי..

הייתי כל כך מעופפת, שוכבת על המיטה עם עיינים עצומות, בלי חשק או כוח להזיז אף שריר בגוף.

הוא המשיך לנשק אותי ולי לא היה אכפת, כשאני מרגישה רק את טעם הוודקה מהולה בסיגריות בכל מקום.

וברגע מסויים הוא פתאום היה מעלי, כשהבנתי את זה אמרתי לו להפסיק, אבל הוא לא שמע,

אולי שמע ובחר לא להקשיב..

ניסיתי לדחוף אותו מעלי, אבל עכשיו פתאום שמתי לב שאני באמת לא מסוגלת לזוז..

התחלתי לנשום יותר ויותר מהר, שואפת לריאות ריח חזק של וודקה זולה וסיגריות,

שוב ניסיתי לזוז ולא הצלחתי..

אמרתי- "לא!"

אני זוכרת את הרגע הזה.. והוא המשיך,

מפשיט אותי לאט, מלטף בכוחוניות את הירך, מעביר את היד על כל הגוף שלי..

לוקח את היד שלי ומניח אותה על איברו בכוח.

זה היה הרגע שבו התחלתי לבכות.

בשקט.

בלי קול.

רק סובבתי את הראש לכיוון הקיר ונתתי לדמעות לזרום.

באותו רגע כאילו קפאתי במקום,

כאילו שהייתי מנותקת מעצמי, מרגישה לא מרגישה את מה שהגוף שלי עובר,

את בידיים שלו תופסות אותי בכוח, למרות שלא הייתי מסוגלת לזוז גם ככה,

הרגשתי אותו חודר אלי, עושה את מה שעושה, מנשק ונושך אותי,

ואני,

אני הייתי במקום אחר,

מרגישה לא מרגישה את מה שקרה שם

הדבר שאני זוכרת אחר כך זה ששכבתי שם, רק רוצה שיגמור וילך..

רק שיגמור כבר וילך...........

שיעזוב אותי..

שילך...

שלא יחזור יותר...

שיתרחק ממני...........

ואז הוא קם.

התלבש ויצא מהחדר..

ואני נשארתי, עדיין עם הפנים לכיוון הקיר

הדמעות מתחילות להתייבש על הלחי, והיד מחפשת את השמיכה כדי להתכסות ולנסות להפסיק לרעוד..

וזהו, זה מה שהיה,

למחרת בבןקר קמתי, נכנסתי למקלחת,

לא הצלחתי להרגיש נקייה,[

המיים רתחו, העור שלי הפך כבר מזמן אדום וכואב,

אבל לא לא הספיק, עדיין הרגשתי מזוהמת,

נגועה..

כבר לא עצמי..

במשך הרבה זמן ניסיתי לשכוח, להדחיק וכבר חשבתי שהצלחתי לפחות באופן חלקי..

ואתמול, כשהייתי עם ל'..

הכל חזר.. לא יכלתי להיות לידו,

לא יכלתי לנשק אותו, למרות שזה אחד הדברים הכי כייפיים שיכלתי לחשוב עליהם.

התרחקתי ממנו כל כך הרבה פעמים..

ועכשיו אני כבר לא יודעת מה לעשות,

אני יורדת מהפסים,

לא מבינה איך הוא יכול לגעת בי, איך הוא עדיין רוצה..

לא סיפרתי לו, לא יכלתי..

זה יותר מידי להפיל על מישהו שרק היכרתי..

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי עכשיו..