| 12/2004
קור כלבים - פרק 3 (מתוך 4)
שכבתי בערסל בחצר של אליקו ראש אל התאנה ורגליים אל הפקאן, התנודות הקצובות הסיעו מצד לצד צמרת מסועפת. בחורף ישבנו במטבח הישן בלילות האחרים העדפנו את החצר. באתי כשבאתי. לפעמים במרווחים של ימים, לפעמים במרווחים של שבועות. תמיד בערב. תמיד עם שקית עוגיות ודופק משולש. נד-נד נד-נד פיסות ירח לכודות בעץ התנדנדו איתי. דלת הרשת של המטבח נטרקה. אליקו יצא מהבית עם הקפה וניער אותי מהשלווה הקטנה שלי.
- שני סוכר?
- אחד. אף פעם לא תזכור?
- את חידה בשבילי - אליקו אמר - את באה והולכת, את נעלמת, את חוזרת. כמעט שנה אנחנו מדברים ואני לא מצליח להתקרב אליך. אני לא מכיר אותך באמת.
- שום חידה - אמרתי - אני זאת אני. מה שאתה רואה זה מה שיש.
- לא. יש אצלך משהו שאני לא מפענח. אני מרגיש את זה.
- אני לא תעלומה, לא מגילה גנוזה, ולא חידון נושא פרסים.
- לא מותק. את לא. את האישה שאני רוצה.
- די אליקו. תמצא לך חברה ותפסיק לבלבל לי את המוח.
- כבר מצאתי אותך
- אמרתי לך, אתה בשבילי כמו אח.
- אין לי אחות נועה אבל יש לי את כל הסבלנות שבעולם.
- סבלנות למה? - רציתי להיצמד רציתי להתחפר אצלו מתחת לעור. רציתי לברוח משם.
- לחכות לך אחות קטנה, שתתבגרי קצת מותק.
- אני שונאת שאתה קורא לי מותק
- אני שונא שאת עצובה. למה את עצובה נוני?
- מי עצוב כאן? - הקול הזר הפתיע את שנינו, לא שמענו את השער נפתח, לא שמענו צעדים על השביל המרוצף פלחי שיש, לא הכרתי את הגבר שהתפרץ למעגל האור שלנו. לא יכולתי להסיר ממנו את המבט. אי אפשר היה שלא להגיב לחיוך הזורח שהביא איתו ועליו. אי אפשר היה שלא להגיב לחמימות שהפיץ סביבו. אפשר היה למשש אותה. הייתי משותקת מעוצמת הוודאות שהוא הופיע שם בשבילי.
- אורי. אחי. אפילו לא ידעתי שאתה בארץ - אליקו קפץ עליו בשמחה
- מתי חזרת בנאדם? - הם שקעו בטקס זכרי של חיבוקים וטפיחות מגושמות, שאינו מאבד את תוקפו או מתיישן. הם ניתקו, התחבקו שוב ולא יכלו להרגע.
- זאת נועה - אליקו הציג אותי. לחצנו ידיים. המבט המפוזר של אורי שלימים למדתי שאינו מחמיץ שום פרט כבר זיהה את החלל שזימן אותו אלי.
אליקו, אורי ואני. היינו מבלים לילות על הערסל, מדברים שותקים צוחקים מספרים. אני נהייתי דברנית יותר. אליקו הפך קודר ושתקן. היינו חלק בלתי נפרד מנוף השכונה. אורי בחמימות שלו ריפד את המרווח שביני לבין אליקו. אורי שהופיע במיוחד בשבילי, עם מבט לא ממוקד שאוגר כל פרט, הציע לי אצלו פינה שפויה. לא משהו שיכולתי לסרב לו. באותו אחר צהרים עברנו דרך המכולת. .
- שני קבליירוס אה? - יוסקוביץ' גיחך, חושף רווח צהבהב עתיק בין השיניים הקדמיות ליוסקוביץ שעדיין ישב בפתח המכולת תמיד היה משהו לומר לי. יוסקוביצ'ה דקרה אותי באישוני הסיכה שלה. המכשפה ידעה. בכל המבטים שלה, סקרנים, מגנים, מציצים, הייתה קדרות בסיסית שנשבה משני הקמטים הצונחים בצידי פיה.
- מה בשבילכם? - שאלה, מקנחת ידיים בסינור שכבר הייתה לו עמידה משלו מנוכחות הציר הקרוש של המתיאסים והלקרדות.
- רק אתמול עוד היית פישערקע קטנה. יוסקוביץ אמר.
- נלסון בבקשה - אליקו ביקש, קוטע את הסיפור שכבר ביצבץ על השפתיים של יוסקוביץ כמו חוט של ריר. סיפור ה'בזוקה' שכולם כבר הכירו בעל פה.
הייתי בת שש אז. יוסקוביצ'ה ראתה אותי מגניבה בזוקה לכיס ושתקה. היא אספה את פריטי הרשימה שמסרתי לה והציבה על דלפק העץ המחורץ. חצי לחם קימל, לקרדה, גבינה כחושה. שמרים טריים, כחול כביסה. מאחוריה, על קרס ברזל, שופדו זנבות נייר ארוכים, שיוסקוביץ' היה ועדיין גוזר משולי העיתונים. על סרח כזה היא רשמה ספרות מרושלות וחישבה תוך מלמול, מריצה לאורכו זנב עפרון לעוס. יוסקוביצ'ה סיכמה ושאלה אותי אם יש עוד משהו. הוורוד העז של הבזוקה הגנובה חצה את הפתק העתידות, את אריזת הנייר, את גבולות הכיס, ופרץ סמוק וחם מהלחיים שלי .
אמרתי שלא
- עוד משהו? - יוסקוביצה שאלה ונתנה לאליקו את הנלסון שלו. אמרתי שלא.
- בואו נזוז - אליקו דחף את החפיסה לכיס החולצה, אסף את העודף ומשך אותנו החוצה. היא עקבה אחרינו באישוני סיכה, מרכזת נתונים, מנתחת ומצליבה מידע. היה לה מה לאמר על שלושתינו, אלא שזה לא היה מעניינה, ולכן מטבע הדברים לא לדיון איתנו. היא תדון על כך בהעדרנו, עם זרים שזה לא מעניינם. תהיתי מה מציע לי הפעם פתק הגורלות. מיששתי את הבזוקה בכיס.
עלינו לכיוון גן העלייה השנייה. אליקו שילב יד בשלי. יש דברים שלא משתנים, הקירבה אליו חצתה אותי בין הדחף להתרחק לרצון להתחפר בו. אורי שילב יד בשניה ממיין בעיניים לא ממוקדות את תנועת הדחפים המקוטבים אצלי.
- פה מספיק טוב לנסיכה?
- מצויין
הדשא צמח על מדרון הגבעה, נוף הבתים נרכס במערב בסרט ים כחול שבשעה הזאת כינס אליו גם את השמש. אליקו השתרע על הדשא ואורי אחריו. קרסתי לצידם בצילוב רגלים. אליקו משך את ה'נלסון' מכיס החולצה, לכד בשיניים את זנב הצלופן המוזהב ופרם אותו בתנועה סיבובית. אחר כך פתח בזהירות את הקופסא, שלה את נייר הכסף, משך סיגריה אחת, הדליק והעביר לאורי, משך שתים נוספות והצית לי ולעצמו.
- נו - אליקו אמר, אחרי שגרר אותנו לגן העליה השניה, וברר לנו פיסת דשא, ושיחרר את הנלסון מלפיתת הצלופן, והצית סיגריה לאורי, והצית סיגריה לי וסיגריה לעצמו.
- נו - אמר, אחרי ששאף עשן, וניסה כמה דקות לנשוף טבעת מושלמת בלי הצלחה.
- נו - אמר כשאזלו התרוצים למתוח את הזמן.
- אז מה אתם רוצים לספר לי?
.......... המשך יבוא ..........
| |
|  כינוי:
ג'קי - או מין: נקבה תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
