אמת צרופה - אוסף לא משכנע של פרטים - הכשה אחרי הכשה |
| 2/2005
ירוק עם פסיפלורה
עדיין אני תוהה מכוח מה נעצרנו שתינו על אותה פינת רחוב. איך התחברו לסו שברי הפרטים, איך הלחימה את המעט שאמרתי לשלם. איך איתרה את השריג מתחת לירוקת. מהרגע הראשון נעצרתי למילים שלה והן הכירו והתחככו בי כמו חתולים שמחים. התמלאתי פליאה והסתכלתי בשמים, כלום לא היה שם. סו אמרה שהיא לא יודעת איך נהיה המפגש בינה לביני. סו אמרה שאנחנו כמו שתי עדשות מתחת להמון מזרנים, ואני חשבתי על דקלים בדיוק ומטבעות נחושת.
עשרים ילדים ישבו בסלון של אפרים ממושמעים אל שולחן ארוך. אפרים לימד לצייר דקל בדיוק ואני חשבתי על אלוהים. סו אמרה שגם היא למדה פעם לצייר דקל בדיוק והציעה שנלך לראות את 'הפתרון האינסופי'. סו כבר ידעה, אני לא. אחר כך ישבנו מתחת לגני הבטון התלויים בגב של "הבימה" לתת למילים חופש משתיקת המוזיאון. שתיתי תה ירוק עם פסיפלורה כשהיא אמרה "אם ככה את מכירה את שחר". חסרון האלוהים מתגבש עלי כמו מלח. אני זזה כל הזמן כדי לא להקרש.
כל יום שני בעשרה לארבע ירדתי לתחנה של שישים ושבע, בברכיים שרוטות ושיער קצוץ עד הקרקפת. ארד בשביל, אמתין, האוטובוס יגיע, יעצור בדלת פתוחה למפרע וכבר הנהג יגער בקוצר רוח, "תעלה ילד, תיזהר ילד". שמונה תחנות, שתים עשרה אגורות לכל כיוון. הייתי בת שש ולא ידעתי על גברת לוט. הייתי בת שש ולא ידעתי שגם סו שעוד לא פגשתי מציירת דקל בדיוק. הייתי בת שבע ושמונה ועשרים ושלושים ולא ידעתי שגם סו תאהב, אוהבת, אהבה את שחר בזמן אחר. שהיא ואני הלכנו, הולכות בסימני הפסיעות, לתת מטבע לאותו קבצן, לבעוט באותו קיר.
שני מטבעות של עשר ואחד של חמש היו לי באגרוף הקמוץ. השלכתי מטבע ותפסתי. השלכתי גבוה יותר ותפסתי. בפעם השלישית לא תפסתי. המטבע נפל לערוגה דלילה של שיח קוצני נמוך. חיפשתי. פתחתי תלמים באצבעות, לחשתי לחשים, הפכתי עלים ואבנים. בהבנה של רגע, בהסכם חד צדדי עם הכל יכול, הקרבתי את המטבע השני. הברקתי בכפות ידיים מעופרות את המתכת הצהובה, ובאמון של בת שש זרקתי. במקום שנפל הייתי לגרוף אותו חזרה אלי יחד עם המטבע התאום שהיה מונח בחול לצידו. התמלאתי פליאה גדולה ופניתי לשמים. כלום לא היה שם. בכל זאת השתחוויתי בנימוס.
"אם ככה את מכירה את שחר" סו אמרה. ישבנו בקרקעית גן הבטון התלוי בגב "הבימה". ההבנה כבר ישבה לידי בשולחן העגול. השמים היו אותו דבר. האנשים אותו דבר, גם הרוח. הדחתי את המלח בתה ירוק עם פסיפלורה ואמרתי שכן.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
"הפתרון האינסופי" - תערוכה של סיגלית לנדאו בביתן הלנה רובינשטיין בתל-אביב
| |
|  כינוי:
ג'קי - או מין: נקבה תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
