טוב. אתם בטח חושבים למה שמתי את הכותרת הזאת.
את האמת? היה לי יום די טוב בבית-ספר.
ולמרות שבדרך חזרה היה לי מאד חם, הכל היה בסדר.
הגעתי הביתה, ואכלתי ארוחת צהריים בזמן שראיתי טלויזיה.
אמא שלי השעירה לי פתק שכואב לה הראש, אז היא הולכת לישון.
אז נגה הגיע הביתה, וראינו טלויזיה יחד.
לאחר חצי שעה בערך, אמא התעוררה, ואני הייתי אמורה
ללכת לעמית, ואז שנלך יחד לצופים, אבל אמא אמרה לי
ולנגה שהיא ואבא צריכים לעשות איתנו שיחה.
עכשיו, פעם אחרונה שעשו לנו את "השיחה" , זה היה
כי הייתה לי ולנגה הימכרות קשה לטלויזייה,
אז הם רצו לנתק לנו את יס. אבל זה היסתדר בסוף...
זאתי הייתה כבר פעם שניה שאני צריכה להישער בבית
כי אמא או אבא שלי צריכים אותי למשהו כזה או אחר.
אז שאלתי את אמא שלי אם אחריי השיחה אני אוכל ללכת לצופים,
והיא אמרה, "אם תרצי חמודה שלי." ואני עכשיו מבינה למה היא התכוונה.
שאבא הגיע, ישבנו אני ונגה יחד עם אמא ואבא בסלון.
אמא פתחה:
"בנות, זה משהו שאני ואבא צריכים לדסר איתכם אליו."
אבא:"אני ואמא נפרדים"
בהתחלה, חשבנו שהוא צוחק. (אני ונגה)
אבל פתאום העניים של אמא היו אדומות, ולאבא ירדה דמעה.
פעם אחרונה שראיתי אותו בוכה, זה היה משמחה, בבת מצווה שלי.
אני:"מה?!"
לקח לנו כמה שניות להגיב, לעכל.
נגה התחילה לבכות, והיתקרבלה באמא,
ואני פרצתי בבכי, והלכתי לאבא.
נגה:"אבל למה?!"
אמא:"כי אנחנו לא אוהבים אחד את השני כמו שאהבנו פעם.
לא כמו בני זוג."
וכך השיחה נמשכה, והם אמרו שהם יודעים את זה מלפניי חודשיים,
והם לא רצו להרוס לנו את כל הטיול לצרפת.
הם אמרו שהכל יהיה אותו הדבר בידיוק, כי אבא יגור בישוב
ליד, בכוכב יאיר. ברחוב "הגולן" איפה שהוא....
זה בישוב של החטיבה שלי, שאני הולכת אליה ברגל כל בוקר.
ההורים שלי עכשיו פשוט חברים טובים, אבל לא בני זוג.
כבר כמעט לא יהיו ביביסיטריות (יש לנו 6...)
וכל ראשון ורביעי נבוא לאבא, וגם כל שבת שניה.
נגה ואני מאד בכינו. נגה אפילו חשבה שזה בגללנו,
שהם לא אוהבים אותנו יותר. כולנו בכינו כמעט חצי שעה,
ודיברנו. אמא שלי הייתה צריכה לקחת את מאיה משיעור בלט,
והם לא ידעו איך לספר לה.
אני באתי יחד עם אמא לקחת אותה, ועדיין בכיתי,
עם עניים אדומות.
שסיפרנו לה, היא חייכה, ואז פרצה בבכי.
היא רק בת 5!!!
היא לא תזכור כלום מהתקופה שההורים שלי היו יחד.
אז אמא שלי שאלה אותה, מה היא חושבת שזה אומר,
שהם נפרדים. היא חשבה שלא נראה אחד מההורים יותר לעולם,
והם לא יהיו יחד בימי הולדת וזה.
אבל לא. הסברתי לה שניהייה כמו כל משפחה, רק שאבא
יגור בבית אחר.
כל יום הולדת יהיה יחד, וכל חג, וכמעט כל ארוחות יום שישי.
מאיה עדיין הייתה מבולבלת, אז עשיתי לה הצגה עם ידיים.
נגה, עדיין נורא בכתה. היא לקחה את זה נורא נורא נורא קשה.
היא בכתה:" אל תיפרדו! אל תיפרדו!"
לנגה אין עוד דוגמא לאנשים גרושים, חוץ מילדה מהכיתה שלה,
א'. אבא של א', ומאמ של א' היו נשואים, אבל לא אחד לשני,
וא' נוצרה בטעות, אז אבא שלה עזב אותם.
יצאתי לטיול עם הכלבה ואבא שלי,
ודיברנו. הכל יהיה בסדר. אבל בסדר אחר.
זה יהיה מאד מאד מוזר.
אבא שלי יבוא כל יום שלישי להעיר אותנו, כמו שזה היה עד עכשיו.
(רק שעד עכשיו זה לא היה רק יום שלישי, אלא כל יום.)
ההורים שלי עדיין חברים, והם לא כועסים.
הם פשוט הפסיקו לאהוב.
גם ההורים של אמא שלי התגרשו, ואבא שלה היתחתן שוב,
אבל אמא שלה (סבתא שלי) לא. הם עשו הכל חוץ ממכות (הסבים שלי)
אתם יודעים? הטיול בר-בת מצווה היה גם לכבוד 50 שנה
לסבא וסבתא שלי. (ההורים של אבא)
הכל מקרה, אני מבולבלת מכל היום הזה. כבר 12 בלילה.
מחר אני מתעוררת רק בתשע.
ההורים שלי כבר סיפרו למחכנת בטלפון, והיא תספר למורים שהיא צריכה.
(המכנחת מלמדת אותי רק 3 מקצועות.)
אז עכשיו, תגיבו עם בא לכם. לא אכפת לי ממש.
אין לי כוח לחתימה. אתם מבינים אותי, נכון? אם לא, הכי למעלה
והכי בצד, צד שמאל, יש איקס. תלחצו עליו. ביי ביי.
אם אתם נחמדים,
ובא לכם להגיב משהו נחמד, קדימה.
אני הולכת לישון. לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
