היי. קודם כל, סיכום מאתמול:
היה לי גיטרה, והחופש עשה לי רק טוב! ממש הישתפרתי,
למרות שלא ממש (טוב, בכלל לא...)התאמנתי.
בקרוב מתחילה ללמוד תווים!!!
אחר כך, בארבע, נסענו כל המשפחה (כולל אמא)
לראות את הבית של אבא שלי. הוא רק לחצי שנה,
הוא שכור, אבל הוא ממש יפה!
הוא בכוכב יאיר,אבל ממש בקצה השני.
בעוד חצי שנה, נשכור בית יותר קרוב לבית שלנו,
או בכוכב יאיר או צור יגאל.
הבית כולו לבן, יש לו 2 קומות עם קומת בניים,
אז באמת זה 3 קומות. לי יש חדר לבד, נוגה ומאיה ביחד.
יש נוף פשוט מדהים! יש אני חושבת 2 או 3 אמבטיות,
ובכולם יש ג'קוזי!לאבא שלי יש חדר מדהים,
ובחצר יש דק!!!! (מין מרפסת עץ.)
וזוכרים על מה שהיה על אלכס והכל? גיליתי שהיא חתפה
צעקות ועונשים שחבל על הזמן!
חעחעחעוחע!
אחר כך היה כדור עף, וזה היה האימון הכי טוב שהיה לי בחיים!
סוף סוף המאמן החדש שם לב איך קוראים לי, ושם לב אליי!
כי תיראו, יש לנו 3 "עמיתויות" בקבוצה, והוא תמיד שם לב
לעמית ז' ועכשיו, שעבדנו בזוגות (אני הייתי עם עינברוש המושלמת)
הוא שם לב אליי, ועודד אותי, ותיקן אותי עם היה צריך.
אז בקבוצות לאימון, תמיד שמים את כל הטובות ביחד,
והבניניות וכך הלאה וכן הלאה.
אז עכשיו הייתי עם סטף, (סטפני), שני ו', עמית ז' ורותם.
(רותם בערך ברמה שלי, ואלי אפילו פחות טובה ממני...)
והשגתי 6 מתוך שבע נקודות!!!! זה היה המון!
אחר כך היה משחקים, והיינו אותה קבוצה, חוץ מזה
שהוא העביר את עמית לקבוצה אחרת.אנחנו שיחקנו ממש ממש טוב!
אבל הערה קטנה:רותם כל פעם (לא באימון הזה) אומרת:
"עידו, תעשה קבוצות מקוריות!" ו"אוף! למה אני לא יכולה ליהיות
בקבוצה שאני יכולה להיתאמן איתה?!" ודברים כאלו!
כאילו היא יותר טובה מכולם.
אז היא גם אמרה לי שהיא דיברה איתו בהפסקה, ודברים כאלו.
אז בעצם, אני הרווחתי בלי נידנודים וכלום, את המקום שלי
עם כל הטובות. אבל אני לא יודעת, אולי זה היה סתם אימון מזל.
אז היה מודרני והיה סתמי לגמריי......
אז היום? היה בסדר. שעתיים ראשונות אני ודנה היינו "מכווןנות"
של הרצים, כי היה את מרוץ צור-יגאל כוכב יאיר, ונידבו את הכיתה שלנו.
אז עמדנו שם, בחור נידח בצור-יגאל,
ומכוונות רצים עצבניים שלא שמים לב אלינו בכלל.
אז היינו צריכות לחזור ברגל לבצפר, בכוכב יאיר [?!]
ואז סתם, לא היה כלום.
במשך השיעור חשבתי איך אני אספר לעדי ס' ועם לספר לה בכלל.
ממש היתרחקנו, כי אנחנו לא באותה כיתה, ואין לנו את אותם החברות וכ'ו...
אז שנה שעברה למדנו על "לימרקס"
שזה שירון קטן, עם חמש שורות. יש לו חוקים מסויימים,
אבל אין לי כוח לכתוב אותן.
הינה השירון:
There was a girl named Amit.
Who her parents decided to split.
She wanted to dye,
She had tiers in her eye
Now she is kind of o -k, I promise it.
ואז השיחה הלכה ככה:
אני: עדי, ההורים שלי נפרדים.
עדי: ..... (לא הייתה תגובה חוץ מללכת.)
אז עצרתי אותה ואמרתי לה:
אני: עדי, אין לך מה להגיד לי? כלום?
(אמרתי את זה עם דמעות בעניים.)
עדי: טוב מה את רוצה שאני אגיד באמצע הבצפר?!
אני:"יואו! את ממש חסרת רגישות!
עדי: מה? לא משנה... תיראי:"
אז היא פתחה את הפה שלה והראתה לי שהיא עשה גומיות בפה.
WTF?! כאילו, מה?!
אני אומרת לך משהו עם דמעות בעניים, ואת מראה לי את הגומיות שלך בפה?!
או, יופי... היא שלחה לי עכשיו הודעה באי סי....
כאילו שאני הולכת לענות לה...
הינה ההודעה:
עמית?!!? אני ממש מצטערת בקשר להורים שלך...
יהיה בסדר ועם את רוצה לדבר אני תמיד פה אם את לא זוכרת
...חסוי(בית) חסוי (פלאפון)
ביווששש מאמי :-*
(היא כן כתבה את המספר טלפון....)
את לא חושבת שזה טיפה בדיליי?! כאילו, עכשיו?! כמעט שעתיים
אחריי שדיברתי איתך?!
אחר כך בבית-ספר, בכיתי, ועינבר, שנכנסה לבלוג שלי
באה אליי וחיבקה אותי, (כניראה היא ראתה מה שכתבתי)
וגם אלכס (לא המגעילה) חיבקה אותי,
ואמרתי לעדי נ' (שהיא בין החברות הכי טובות שלי)
ו מה שעדי עשתה, והיא אמרה שזה לא יפה בכלל, ומאד מגעיל.
ואז היא אמרה לי לחזור הביתה ולכתוב מה שאני מרגישה,
אבל אני לא יוכלה.
אני לא יכולה לכתוב ממש את כל מה שאני מרגישה,
כי יש אנשים מגעילים באינטרנט,
ואולי, עם הזמן אני אפתח יותר.
עמית
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
