טוב, עכשיו אני כותבת מהמחשב הנייד של אבא שלי.
תנסו להבין איפה אני? כן... אני אצל אבא שלי.
גם ביום ראשון הייתי אצלו, גם ברביעי ובסוף שבוע הזה.
יש לי כבר 3 לילות ברציפות את היום שההורים שלי הודיעו לי
ולאחיות שלי.
אני מרגישה ממש אומללה. בבצפר אני עושה הצגות שהכל בסדר,
החיוך מזויף, הצחוק מזויף, ולמה? בגלל שלפעמים פשוט אני חושבת
שלאנשים נמאס ממני כבר. נמאס להם לשמוע ממני, נמאס.
עכשיו אני שומעת באייפו שיר אחד של מירי מסיקה,
(כן, אני יודעת מה אתם חושבים...) שקוראים לו "טיפה טיפה"
עכשיו, השיר עצמו לא קשור למצב, אבל הוא מעודד אותי משום מה...
אני עכשיו במין מצב כזה של שמחה, ואז רגע של עצב.
בזמן שלא עידכנתי, הייתה בת מצווה ללי ולחן, ולמוחורת ליעל.
יה ממש קורע אצל לי וחן! עדידוש:
"tow hands babie" אוי אני מת עלייך עדידס!
טוב, מה לעשות עכשיו? מה אני צריכה?
את מי אני צריכה? תעזרו לי בבקשה!
וזה מ שאני מרגישה עכשיו:
ןטגעכפןרעכו'רעמףםשוחכיםעיקםאעי]םאעןק!
ועכשיו זה אומר בשפה שלי:
קקה קקה קקה קקה!
פעם קרה לכם שממש לא היה לכם מושג מה אתם מרגישים?!
אז זה ממש קורה לי עכשיו! ארררררר!!!!!
טוב, אז היום בן-דוד שלי, לאו הזמין אותי ואת האחיות שלי (בטח את כל בני הדודים)
לבר מצווה שלו עם החברים! (אם תלכו כמה פוסטים אחורה,
אתם תארו את הבר מצווה שלו בכותל...)
זה הולך ליהיות ממש ממש כיף!
אוי, עכשיו זה מזכיר לי:
היום הלכתי לבצפר, והלכתי לכיתה ז'2 ולעדי ועינבל.
עכשיו, ראיתי שעדי מכניסה מעטפה לתיק, שניראית כמו הזמנה.
אז זה לא לחתונ, זה בטוח. אז שאלתי:
אני: עדי, למי יש בת מצווה?
עדי:אה.......(ושתבינו: זאת עדי נומברג החברה שלי)
עינבל: זה של חברה שלנו מכפר סבא.
אני: אה, מי?
עדי: את לא מכירה אותה....
עינבל: נועה חנבלוסקי
אני: שעלת מאצות הברית? (חשבתי שהן היתכוונו למישהי אחרת.)
עדי: לא......
אני:טוב, אוקי.
אחר-כך בהפסקה השניה באתי לשם עם עמית השניה,
כי רצינו לבקר אותם.
אז ישבתי ליד ניצן ב. שהיא שולחן מאחוריהן.
אז אני מסתכלת קדימה ורואה את דפנה מחזיקה מעטפה כמו זאת
שעדי הכניסה לתיק.
היא הוציאה משם הזמנה (ואני ראיתי את המאחורה שלה.
ראיתי שהיה כתוב המון מילים ואז בגדול עינבל.)
דפנה: וואו! איזה יופי! מה? זאת את שהיית קטנה?
עינבל (מסמיקה): כן!
עדי:איפה זה, שוב?
טאז הם המשיכו לדבר, ורק אז עינבל שמה לב שאני שם,
ואני ועמית הלכנו.
עינבל:עמיתי חכי.
אני:זה לא רק שאת לא הזמנת אותי, למרות שאני חברה ממש טובה שלך,
זה גם שאת משקרת לי! איזה נועה זאת, שוב?!
עינבל: פשוט לא היה לי נעים מימכן.
פשוט לא היה לי נעים מימכן! (היא אמרה את זה פעמיים.)
אני:מילא לא הזמנת אותי, בסדר!
אבל למה לשקר?!
עינבל: פשוט לא היה לי נעים ממך.
אז אני ועמית הלכנו.
שירדנו מהמדרגות אז אמרתי לעמית:
אני:אם, היא יכולה בבקשה לא לבוא לבת מצווה שלנו?
עמית: בטח! היא לא נחמדה בכלל.
ואז דיברנו עוד על מה שנעשה בבת מצווה.
עכשיו אין לי יותר מה לעשות,
תגיבו.... זה מעודד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
