היום , עכשיו, למדתי מה שתיי המילים האלו אומרות.
אני כל הזמן צריכה לשמור על החדר נעול, כי אני מפחדת
שפתאום אמא שלי תבוא לצעוק עליי.
בבית של אבא, גם. אני נועלת את הדלת בחדר,
כי באים ולוקחים את הבגדים שלי, את הדברים שלי, את הדברים שלי!
אין לי שום בעלות על שום דבר.
אני חיה בבית שהמילה שלי, היא מילה של זבוב, שדבוק על הקיר.
זה מה שאני. זבוב על הקיר.
רבתי עם אחותי, היא לקחה לי בגד גוף שהיה לי שהייתי בתחרות הארצית.
היא לקחה בלי רשות. ביקשתי אותו בחזרה, אחריי שהיום בבוקר הישתמשתי לה בשפתון,
שנראה בדיוק כמו שלי.
אז אמרתי לה שאני רוצה אותו בחזרה, כי הוא שלי, הוא מזכרת, ועם אני לא
יכולה אפילו להישתמש בשפתון שלה, למה שאני אתן לה את הבגד?....
אז לקחתי אותו בחזרה מהחדר שלה. היא אתחילה לצרוח, ואמא שלי עלתה למעלה,
ולקחה לי אותו מהיד, והצליפה בי עם הבגד גוף, על העין.
אחר-כך היא צרחה שהיא רוצה "בת-שפוייה".
היא העיפה אותי לחדר, (אני לא יודעת עם היא היתכוונה, אבל היא סרטה אותי ביד)
כל כך קשה לי בזמן האחרון. עם ההורים שפתאום נפרדים,
הם אומרים :" מה?!, למה את עדיין בוכה? עבר כבר זמן. "
הם לא יודעים שאף-פעם זה לא יעבור לי. אפ-פעם.
האחיות שלי, מתרחקות ממני. החברות, אין עם מי לדבר בכלל.
המקומות היחידים שאני יכולה לברוח אליהם, זה החוגים ובית הספר.
הכל כדיי לא ליהיות בבית.
הכל.
הכל
הכל
הכל
הכל
הכל
אולי אני באמת לא שפוייה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
