טוב, אני ממש מצטערת שהייתי עצבנית עלייכם.....
זה לא היה בכוונה... את חלכחם זה אפילו הצחיק...
(אהמאהמ עמית!!)
אז לא.... לפניי שכתבתי את הפוסט הזה,
הייתי בבלוג של עדי. (זאת עדידס, אבל אני לא קוראת לה ככה יותר, מיד תבינו למה...)
והיא כתבה שם על ילדה אחת שעיצבנה אותה, ילדה אחת מכיתה ו'.
במשך הזמן שקראתי את הפוסט, חשבתי שהיא תכתוב מי זאת,
או לפחות משהו כמו :"עמיתוש דברי איתי!!"
כי אני הייתי כותבת את זה, ועובדה שהיא כתבה את זה בעבר.
אז מה היא כתבה במקום?! הינה ציטוט:
"
אני קוברת את עצמי באדמה ולא חוזרתתתת.. נמאס לי!.. ואל תישאלו מי זאת כי אני לא עומדת לספר. [גם לא לכן, עמית ועמית שאני יודעת שאתן לא תגלו.]"
סליחה?! כאילו, אתם יודעים כמה היתקרבתי אליה?
נגיד, אתמול, בבית הספר, אמרתי לה שלמה היא לא משתפת אותי
בדברים שקוראים לה, כי אני משתפת אותה בהכל. אז היא אמרה לי
שפשוט אין לה במה לשתף אותי....
אז בסדר. מה, זה רע שהכל טוב? ממש לא... אז שמחתי בשבילה.
אבל לא לספר לי בכלל על אותה ילדה, ועוד לכתוב את זה בבלוג
שאין לה כוונה אפילו לתת לי רמזים עליה?!
ואולי לא תבינו למה אני כועסת, אבל עכשיו,
ממש איך שחזרתי מצרפת, וקיבלתי שם (לא משנה...)
אז היתקשרתי אליה!
ולי קרה שם משהו מיוחד!
היא, אפילו שהיא חזרה, עוד בקיץ, לא מצאה זמן אפילו להשאיר הודעה.
והייתי מבינה עם היא טסה על זמן בית-ספר ולא משאירהנ הודעה,
כי הייתה לה סדנא והכל, אבל זה היה בקיץ!! איך לא היה לה זמן?!
וממש, חצי שעה-שעה אחריי שההורים שלי סיפרו לי ולאחיות שלי
עליהם, (שהם נפרדים) אני היתקשרתי אליה!
כאילו, היא הייתה הסלע שלי, הכתף שאני יכולה לבכות עליה,
שאין לי לאן ללכת, הדלת שלה תיהיה פתוחה בפניי.
אז, אפילו שרבתי עם אחת החברות שלי, ישר דיברתי איתה.
והיא אמרה לי שהיא תעשה את אותו הדבר.
אבל לא! אז אני מספרת לה ראשונה שההורים שלי נפרדים,
והיא אפילו לא יכולה לספר לי למה היא הייתה כל-כך עצבנים בפוסט!
אז היום דיברתי איתה, והיא פשוט שתקה, חוץ מלהגיד שאני לא מגיבה לה בבלוג! WTF?!
את פאקינג רצינית?!
אמא שלי אמרה לי פשוט להבין שאני לא יכולה להכריח מישהו להיפתח אליי,
אבל אם אנחנו מקיימות קשר שאני מספרת לה המון, אז זה צריך ליהיות הדדי.
ואתם יודעים מה?! היא אפילו לא קראה לי שהלכתי.
היא לא מצמצה שנפלו לי הספרים במסדרון.
לא כלום.
אז מה אני? לא שווה כלום?
מצאתי כפתורים שמתארים את איך שאני מרגישה, בגללה.
והכי נכון שבעולם:
עמית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אוהבת עמיתוש! (שתמיד איתכם,