חשבתי שאני נורמלית לחלוטין, חשבתי שאין שום דבר חריג או לא בסדר במה שאני עושה.
חשבתי שכל הבנות כאלו, שזה טבעי.
חשבתי שזה נורמלי להישקל 12 פעם ביום ולמדוד את היקף גופי 3 פעמים ביום.
חשבתי שזה נורמלי לחשוב 24/7 על דיאטה: לחשוב את העיתונים, האינטרנט, לקרוא על זה בכל חור אפשרי, לדבר על זה עם מי שרק אפשר, לחשוב על זה, לחלום על זה.
חשבתי שזה נורמלי לבכות 3 שעות אחרי שאכלתי פרוסת לחם קל נוספת שחרגה מהתפריט היומי.
חשבתי שזה נורמלי להיות בקניון/ מסעדה/ בית קפה/ מועדון/ פאב/ ים/ ולחפש בנות רזות רזות שאני שואפת להראות כמוהן ולכעוס על עצמי שאני שמנה.
חשבתי שזה נורמלי לקלל את עצמי ולהשתמש במילים כמו" פרה שמנה מטונפת" בגלל שנחטפתי בולמוס.
חשבתי שזה נורמלי לא ללכת לים או לברכיה כי אין לי אומץ להיות עם בגד ים.
חשבתי שזה נורמלי להיקבר שבועיים רצוף בבית כי אני מתביישת באיך שאני נראת.
חשבתי שזה נורמלי להרעיב את עצמי במשך שבוע ובשבוע שאחריו לטחון כמו בהמה.
חשבתי שזה נורמלי לבכות כל לילה ולהתפלל שמחר אקום עם 10 קילו פחות וחיוך רחב על הפנים.
חשבתי שאני נורמלית.