"הנה אחי.. היא נכנסה. זאת ההזדמנות שלך" שרון אמר לניקי ונתן לו מכה קטנה על הכתף כדי שיקום.
"לא. נו די אני לא יכול.. אני... אממ.." הוא כבר היה שיכור מרוב כל הכוסות שהוא שתה. הוא כבר בקושי יכל לדבר. בקושי יכל לעמוד של שתי רגליו.
שרון: "אתה אמרת שהערב! אההה.. הבנתי מה הקטע שלך!!! השתפנת!!" הוא צעק. "כן בטח. היא אפילו לא שמה עלייך!" הוא המשיך וגרם לניקי להתעצבן.
הוא קם לאט והחל ללכת לכיוון המסדרון הצר שמוביל אל השירותים. המוסיקה דופקת באוזניו. הוא היה חייב לנצח בהתערבות הזאת. הוא היה חייב להוכיח לשרון ולכולם שאף אחת לא אומרת לו לא!
"מאמיייייייי" הדר צעקה כשראתה את גל בפתח דלת חדרה כשבידו ורד אדום.
הוא התקרב אליה ונישק אותה.
"לכבוד מה זה?" היא שאלה כשחיוך על פניה.
גל: "סתם... לכבוד זה שאני אוהב אותך.. מה אסור?" הוא שאל ושוב חיבק אותה אליו. הוא שנא את עצמו כל כך.
הדר: "בטח שמותר.." היא אמרה והריחה את הפרח. היא הייתה מופתעת. באמת. הוא אף פעם לא הביא לה פרחים!
"קרה משהו?" היא שאלה כשהשתיקה השתלטה על החדר.
גל: "לא יפה שלי" הוא אמר והתיישב על המיטה. מיליון מחשבות התרוצצו בראשו.
הוא הרגיש כל כך מגעיל. איך הוא יכל לעשות לה את זה?! למה הוא היה חייב להרוס את הכל?!
'דפוק' הוא אמר לעצמו והסתכל בעינייה היפות של הדר. בעיניים האלו שהוא כל כך אוהב. 'איך אני אגיד לה את זה?' הוא שוב דיבר לעצמו וקילל את הרגע ההוא בלי סוף.
"זהו" ניקי אמר לבסוף לאחר שסיימם לספר את כל מה שקרה בערב הנורא ההוא. "עכשיו את יכולה להגיד לי כמה שאני מגעיל וכמה שאני דוחה ואני באמת אבין אותך אם תרצי לעזוב אותי באמת שאני אבין. אני לא צוחק אני נשבע לך שאני אבין!" הוא לא הפסיק לומר. "בבקשה תגידי משהו" הוא לחש לי וליטף את הלחי שלי באצבעותיו הרכות. דמעה ירדה מעיני. וירדה במסלולה הקבוע. לא ידעתי מה לעשות. לא ידעתי אפילו מה להגיד. הדבר היחיד שעלה במוחי היה לחבק אותו. "אני מאמינה לך.. באמת.. " אמרתי לו וחיבקתי אותו הכי חזק שאפשר.
למחרת בבוקר-
השמש חדרה לה מבעד לחלון והיה אפשר לשמוע את קול הציפורים שצייצו להם שם בחוץ.
"אחחח.. איזה בוקר" אמרתי לעצמי בעודי מתמתחת. קמתי מהמיטה ופתחתי את החלון. הרוח חדרה לתוך החדר והעיפה את שיערי לאחור.
הסתכלתי על השמיים הכחולים. 'כנראה שהיום לא ירד גשם' אמרתי לעצמי והתחלתי ללכת לכיוון השירותים. התארגנתי במהירות- התלבשתי, התאפרתי מעט, סידרתי את התיק וירדתי למטה. הרגשתי הרגשה נקייה כזאת. אתמול, אחרי השיחה שלי עם ניקי, הרגשתי כל כך טוב. בחיים לא דיברנו בצורה כזאת. ודיברנו. באמת שדיברנו על הכל. לא נשאר אפילו סוד אחד סגור בתוכינו.
ובאמת שהרגשתי שאני יכולה לבטוח בו. באמת שהרגשתי שהוא אוהב להקשיב לי והאמת? כל כך הייתי זקוקה למישהו שיקשיב לי והכי חשוב? הייתי זקוקה למישהו שיאהב אותי. אבל שיאהב באמת.
"אני לא מבינה אותך! אתה לא חושב על הבגרויות שיש לך השנה?.. הראש שלך בכלל לא בלימודים!! מה קורה לך?!" המורה שאלה את רועי שמבטו היה מושפל אל הריצפה. הוא גם הרגיש את ההידרדרות שלו בלימודים. מאז שאחותו הקטנה חלתה בסרטן הדם הוא באמת לא יכול להתרכז יותר בכלום. רותם היא היחידה שבאמת יכלה להשכיח ממנו את העצב הזה. חיוך אחד שלה והוא שוכח מהכל ומכולם.
רועי: "אני מצטער. אני באמת לא יודע מה קורה לי... פשוט.. פשוט עוברת עליי תקופה לא קלה" הוא אמר ונזכר בפניה החיוורות של אחותו. בגופה הדקיק והתשוש מחובר לכל מיני מכשירים.
"לא משנה מה עובר עלייך! אתה צריך להבין משהו- אתה תלמיד! גם אם העובדה מוצאת חן בעיניין וגם אם לא!" היא אמרה בקשיחות וחשפה שיניים מפחידות.
רועי: "תגידי מה את לא מבינה?! אני אומר לך שעוברת עליי תקופה לא טובה ולך אפילו לא אכפת! " הוא התנפל על המורה. הוא התפלא מחוסר הרגישות שלה.
"מכשפה" הוא מלמל והלך. משאיר מאחוריו את המורה שבנתיים הייתה בהלם.
"גל תתקשר אליי דחוף אם אתה לא רוצה שהחברה המתוקה שלך תדע מה קרה בינינו. ואני לא צוחקת. מה קרה פתאום אתה מתעלם ממני? אתמול בלילה זה לא היה ככה!.. אז חמוד שלי? אני מחכה לטלפון וכדאי מאוד שזה יהיה היום!.. אוהבת אותך.. אל תשכח כן?" היא השאירה את ההודעה וחייכה לעצמה. 'אף אחד לא מנפנף אותי ככה' היא אמרה.
מקווה שאהבתם.. מחכהה לשמוע את דעתכם 3>
מיקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
