ביום כיפור אני ניקול ורוני נסענו לרמת גן לפארק הלאומי.

ואז רוני\ניקול ז\רקו בוטן על הדשא.

והיו לנו 14 עורבים על השולחן!

(:

פשוט לשבת בצד ולשפוך הכל.

להסתכל על ערימת השקרים הדגלה יותר יותר.

וגם כן הכאב.

פשוט לשבת בצד ולהסתכל, איך לאט לאט הכל מתמוטט.

כל החומה שבנינו במשך השנים האלה, ההגנה, הכיף.

כאילו שאין יום שעובר שלי לבכות.

לראות אנשים שאין להם כלום, תופסים תחת.

בעוד אחרים סתם יושבים בצד.

וזה לא שמישהו שונה.

כולנו אותו אחד, בני אדם.

רק כבר לגדול, לראות איך חלק מהילדים שעכשיו,

מגיעים לזבל, אבל זה לא כולם.

אני פשוט מנסה לצאת ממה שאני עושה.

וכמו עוד מישהי.

אני רואה את האושר בורח לו מבין הידיים...