i write, you read.

פרק 50:

השעה הייתה שתיים בצהריים, "כרטיס טיסה, דרכון, מעיל, כסף צריך להחליף..." עמדתי מול שולחן המטבח והנחתי את הדברים שמניתי על השולחן לפי סידרם.

"אז את מסודרת לא? אני יחליף לך כסף בשבוע הבא ותסדרי את התיק יום לפני הטיסה..." אמי חייכה אליי ונראה על פניה שהנסיעה הזאת היא לא בדיוק מה שרצתה כרגע, אבל הדברים כבר הוחלטו.

"כן... זה כולה שבוע אין מה להתרגש" הרגעתי את עצמי אך בתוכי געשתי, חשבתי על הטיולים שנעשה, על המקומות שנראה, על ההופעה שלו ובעיקר על הזמן שיהיה לנו ביחד.

בטח יהיה לי גם המון זמן לבד, חשבתי בעודי מכניסה את הדרכון וכרטיס הטיסה לתוך מעטפה סגולה מגומי שאמי הביאה לי, הוא יהיה המון בחזרות... כל הבקרים, אולי חוץ מיום אחד אם אני זוכרת נכון, התאכזבתי טיפה אבל נזכרתי שכל הנסיעה הזאת נערכת בזכות ההופעה שלו ואני... נדחפת. בטח יהיה מרגש לראות אותו, סגרתי את המעטפה ועליתי לחדר, פעם ראשונה שאני רואה אותו והיא בהופעה בצרפת! חשתי גאווה ברון.

"רוני?" אמי נשענה על מעקה המדרגות שהוביל לקומה השנייה שבה נמצא חדרי, "מה?" הצצתי מבעד לדלת, "מה עם החדר שבו תלונו?" פרצופה התעקם, "מה איתו?" יצאתי ובצעדים מהירים עברתי את כל המדרגות והגעתי למטה, "אתם..." היא חיפשה את המילים הנכונות, "אנחנו מה?" לא עזרתי לה למרות שהבנתי את כוונתה, "תהיו רק שניכם בחדר או שעוד רקדנים מהלהקה של רון ילונו איתכם, "לא, מה פתאום, נהיה רק שנינו, כל רקדן מקבל חדר קטן משלו, כבר אמרתי לך איך זה, אכסניה קטנה, לא הכי יוקרתית בצרפת אבל.." אמי הניפה את ידה לביטול, "לא משנה, בואי שנייה..." היא סימנה לי לעלות אחריה במדרגות עד שהגענו לחדר השינה של הוריי, "רגע" היא השאירה אותי עומדת בחדר ונכנסה לחדר האמבטיה שלהם, "הינה זה..." שמעתי אותה ממלמלת מהמקלחת, היא יצאה החוצה מחזיקה בידה אריזה מקרטון, "קחי" היא הביטה בי במבט רציני, טיפה חושש, אולי מתגובתי או אולי מעצם העובדה שהיא יודעת למה היא נותנת לי את אותה קופסא. לקחתי את קופסת הגלולות מידה, עצם המחשבה שאמי הביאה לי גלולות קצת הצחיקה אותי, חושבת שהבת שלה כזאת צדיקה ועוד לא קיימה יחסי מין, אבל אם ככה המצב אז למה שלא יישאר כך?, "תודה אמא" לקחתי את הקופסא מידה ונשקתי לה על הלחי, "רוני..." היא עצרה אותי בדלת, "בלי שטויות בסדר?", "אל תדאגי" אמרתי לה והתכוונתי לזה.

צלצול הטלפון נשמע, "הלו?" שמעתי דנה עונה מהמטבח, אצלנו בבית יש שעות קבועות של טלפונים, בשעות הבוקר המוקדמות זה בשביל אבא שלי, בשעות הבוקר המאוחרות (10:00-13:00) זה בשביל אמא שלי, בצהריים החברות החצופות של דנה שמאירות את אמי באופן קבוע, אחר הצהריים וערב בשביל אבא, ובשעות המאוחרות בשבילי ובשביל עמרי.

"רונוש מאמוש, יש לך טלפוני" דנה חיברה את שתי המילים טלפון ו(סוס)פוני, "אמא חייבים להעביר את דנה כיתה!, נועה הזאת לא טובה לה" צעקתי לעבר חדרה של אמי בעודי יורדת למטה, "תביאי" חטפתי לדנה את הטלפון מהיד.

"מי זאת?" דנה הלכה אחרי לעבר חדרי, "עופי כבר..." נכנסתי לחדר סגרתי את הדלת מאחוריי.

"הלו?"

"היי רוני, זאת יעל"

"יעל היי..." הרגשתי מחנק קל בגרוני.

"וואו רוני... את לא מבינה איך התפוצץ לי הראש היום בבוקר!"

"כן הא?"

"כמה שתיתי אתמול?!"

"את לא רוצה לדעת..." הרשיתי לעצמי להעלות גיחוך לאחר שהוקל לי שהבנתי שיעל לא זוכרת כלום ממאורעות אמש.

"אני זוכרת שהיה מעולה אבל..."

ואז כשבאתי להגיב ליעל הרגשתי בלאגן בבית החזה ויצא לי הגרפס הכי ענק שיצא לי עד היום, "אופס..." צחוקי התגלגל.

"מה נראה לך שאת עושה?! גועל..." יעל צחקה גם.

הוא קרץ ליעל, "תדברי איתי" הוא ליטף את פניה.

יעל נעמדה מולי "מה את עושה?!" היא צעקה, היא נעצה בי את עיניה הגדולות והעייפות, "מה נראה לך שאתה עושה?!" היא הוציאה את גרונה כדי להוציא מילים אלה מפיה.

חטפתי שוק, הבטתי ביעל, "אני חיפשתי אותך בכל מקום!" התקרבתי אליה וחיבקתי אותה חזק, היא דחפה אותי לאחור, "אל תגעי בי" היא לקחה צעד אחד לאחור. "מה? אני לא מבינה..." התבלבלתי נורא, "מה יש לא להבין פה?!, למה תמיד את חייבת להרוס?, תגידי, את מקנא בי?!" היא שוב צעקה, "מקנא בך..." גיחכתי. "אני שמחה שזה מצחיק אותך..." היא שילבה את ידיה אחת בשנייה, הסתובבה והחלה להתקרב לכיוון המסיבה. "מה?!, מה את רוצה ממני?!, תגידי, מישהו ביקש ממך לחפש אותי?!, מישהו ביקש ממך 'לדאוג' לי?!, מה הקטע שלך, את מתנהגת אליי כאילו אני ילדה קטנה, רוני, אני לא ילדה קטנה ואני לא צריכה שומא ראש צמוד לתחת שלי כל היום, אוקיי?!" עכשיו היא ממש צעקה. היא הפנתה אליי את גבה ולאחר שני צעדים התמוטטה.

"רוני?, את איתי?, הלו???"

"כן, כן... אני, אני פה..."

"אה, מה נסגר איתך, למה את לא עונה..."

"סתם אחותי, שאלה משהו, תגידי" פיקסתי את מחשבותיי, "את לא זוכרת שום דבר מאתמול?!"

"לא... באמת שלא" נשמע שהיא מנסה להיזכר, "רגע רוני... איך הגעתי הביתה בכלל"

היססתי לרגע איך לענות לה, "רקדת ושתית כמו מטורפת, לקראת חמש שאנשים התחילו להתפנות את היית כבר הרוגה, אז לקחתי אותך הצידה וישנת על החול קצת, אני ורון עוד קיפלנו וסידרנו כמה דברים ואז הבאנו אותך הביתה והלכת ישר למיטה" המצאתי סיפור כיסוי במהירות מבלי לחשוב יותר מדי.

"כן, באמת הייתי ג'יפה..., אך זה טוב להתקלח..."

"טוב אז אני כבר ידבר איתך אולי נעשה משהו היו..."

"רגע רוני" היא צחקקה, "נזכרתי במשהו, בבוקר ראיתי SMS בפלאפון שלי בסביבות שתיים וחצי שלוש..."

"כן..." בלעתי רוק, ידוע שאני לא שקרנית טובה במיוחד ושליעל יש אינטואיציות טובות אז השילוב לא היה בדיוק 'מנצח', "היו הרבה אנשים..." חשבתי על המשך מוצלח שלא יסגיר אותי, "לא ראיתי אותך ברחבה אז שלחתי SMS אבל אז ראיתי אותך עם ניצן ומתן..." נשמתי לרווחה.

"אה..., אוקיי" יעל נשמעה מפקפקת, "אבל, ניצן לא הייתה בכלל" חשדותיה התפתחו מרגע לרגע.

"כן, היא הגיעה יותר מאוחר, כנראה כבר לא היית בפוקוס" יצא לי צחוק מאולץ.

"א..."

"טוב ביי, נדבר כבר" ניתקתי את הטלפון במהירות והנחתי אותו על השולחן.

-

"הלו?" קולה העייף ענה לטלפון לאחר חמש פעמים של ניסיונות נואשים לגרום למטריד שמנסה לתפוס אותה להתייאש אך ללא הצלחה.

"הגר לאן נעלמת לי אתמול?!" האדם מעבר הקו השני נשמע ערני מאוד.

"יו... יותמי?"

"אלא מי?!, איפה את?!, לאן הלכת?!, עוד לא ישנתי מאתמול בלילה!, משלוש אני מנסה לתפוס אותך"

הגר הרחיקה את הטלפון מאוזנה והביטה על הצד, '47 שיחות שלא נענו'.

"מצטערת לא ראיתי..."

"איפה את?!, מה קרה לך?!"

"לא קרה לי כלום, תגיד את מרגיש טוב?"

"אני?!" יותם כמעט התפלץ, "אני דווקא מעולה!, את זאת שנעלמת לי!"

"אני לא מאמינה שעוד לא הלכת לישון..."היא צחקה.

"אני שמח שזה מצחיק אותך!"

"נו... הגר תנתקי"

"מה זה היה?" יותם השתתק, "מיזה?!"

לכבוד הפרק החמישים בסיפור דונט בי ביצ'סססס ותגיבו (: