מסע בשלוליות של עומק ושטות

העולם מלא בדברים קטנים וטובים.

פשוטים.

הפשטות של צלילי הגשם על המדרכה.

הרוח על החלון.

הפשטות שבחיוך על פניו של ילד.

חתול מלקק מגביע גבינה.

ריח של עוגה נאפית בתנור.

הפשטות שבחיבוק קטן.

בצליל מיתר בודד של גיטרה.

הד שנישא בהרים.

הפשטות שבשקיעה, שממלאת את הלב כל פעם מחדש.

הפשטות שבלשמוע צחוק.

דף מספר ישן.

ריח של דשא רטוב.

הפשטות בזוג שהולך בקצה הרחוב יד ביד.

הפשטות שבלדבר.

הפשטות שבלחם- קמח עם מים בחום של 180 מעלות למשך חצי שעה.

בנאדם לא צריך הרבה.

בגד חם,

פת לחם וכוס מים.

והוא מאושר.

לאן איבדנו את כל הפשטות הזו?

למה זרקנו את הדברים הפשוטים, הבסיסיים,

נטשנו אותם לטובת רדיפה אחר דברים שלא בטוח שיסבו לנו אושר?

למה אי אפשר להתספק במה שיש?