מסע בשלוליות של עומק ושטות

המוח שלי כבר במצב וול דאן.

כל היום אני יושבת מול הפוטושופ,

מנסה להנדס את הפרויקט לתערוכה שתהיה בשבוע הבא.

(אההההה!!!!!!!!!!)

מה אני אגיד לכם? נמאס לי.

אני לא מצליחה להגיע לתוצאות ממשיות,

הידע שלי בפוטושופ כרגע שואף לאפס

(יש עוד כ"כ הרבה דברים שאני לא יודעת)

ובכלליות סף הייאוש רק עולה.

***

ביום שבת התארחנו אני ואחותי אצל סבא וסבתא בירושלים.

אחותי הפרה החליטה שהיא רוצה מלון, ויהי מה.

אז אחרי שהיא חיפשה בכל ארגזי הפירות שמונחים אצל סבתא במטבח,

 החליטה הגאונה לשאול את סבא אם הם הזמינו מלונים מאיציק הירקן

(היא לא יכלה לחשוב על זה קודם??!)
בתשובה סבא צעק לה מהחדר

"מה קרה לך? זו עוד לא עונת המלונים".

(איזה סיפור מפגר. אבל לא יודעת, אותי זה הצחיק)
***

הרבה דברים קרו לאחרונה,

ואני כבר לא עוקבת אחרי המתרחש.

העבודה החדשה,

הבגרות בשבוע הבא,

הטסט הפנימי שסוף סוף עברתי,

הזימון ביום חמישי.

פשוט החלטתי לזרום עם החיים,

לא לחשוב מאה פעם לפני כל דבר שאני עושה.

להנות מכל רגע,

מה שיבוא יבוא.

אם השיטה עובדת?

שאלה טובה.

ימים יגידו.

***

אתמול חברה שלי באה אליי והתחילה לחפור לי עליה ועל חבר שלה.

ניחא.

היא סיפרה לי שאחרי שיחת "האם אני נראית טוב" שהיא הכריחה אותו לנהל איתה,

הוא אמר לה שאין לה תחת סקסי.

נעזוב רגע את העובדה שהיא רזה כמו מטאטא-

איך הוא מעז?

זה מה שנקרא בחור אמיץ.

כשיהיה לי חבר, אם הוא יגיד מילה רעה על האחוריים שלי,

אני תוקעת לו את הראש באסלה ומורידה את המים.

על מיכל מלא.

***

יש לי פה גדול.

אני יודעת.

אז אמרתי מה שאמרתי.

אז דברים התגלגלו לא כמו שתיכננתי.

אז הכל יצא מפרופורציות,

 כל אחד שמע מה שהוא רצה,

והבין מה שנוח לו להבין.

אולי עוד יקרה משהו טוב מתחת לפני השטח.

אבל כל הפואנטה שאני לא יוצאת נרווחת בכלל. ההפך.

(העיקר שאני מבינה את עצמי)

***

טוב, יש לי ופל בלגי שמחכה לי בתנור,

אני לא מבזבזת כאן עוד שנייה.

צ'או במבינוס (: