אני כנראה אסגור את שיטפון הפוסטים על חותמות שהתפרסמו בתקופה האחרונה. מעניין לראות את מה שמשותף לרוב הפוסטים ואת מה ששונה. לראות את ההתייחסות השונה לחותמות - החל מאלו שבכל עבודה ישלבו חותמת וכלה באלו שאוגרות יותר ממה שהן מחתימות...
אני שייכת לקבוצה השנייה.
אני מאוד אוהבת לקנות חותמות, אבל פחות אוהבת להשתמש בהן. הן פחות קופצות לי לראש כשאני חושבת מה יתאים לעבודה שאני עושה כרגע. לפניהן בתור עומדים ניירות וקישוטונים וסרטים, והחותמות מגיעות רק לפעמים.
חלק מזה זה בגלל שהחותמות שלי לא מאורגנות כהלכה, וכפי שכבר אמרו לפני - אם זה לא זמין - לא עובדים עם זה. אולי מכל שיגעון החתֶמֶת אני סוף סוף אארגן את החותמות שלי בצורה נוחה לעבודה... מה שבטוח הוא שעכשיו, אחרי שמיינתי את החותמות כדי להחליט מה לצלם, ברור לי גם שיש לי כל מיני חותמות שאין סיכוי שאשתמש בהן, ולכן יש סיכוי גדול שבחנות תתווסף בקרוב קטגוריית "חותמות יד שנייה, מרופא" למכירה.
אבל בואו נתחיל מההתחלה.
אני מעצבת אלבומים כבר שש שנים ובימים הרחוקים ההם ממש לא ידעתי כלום, עד כדי כך שכשרציתי לחפש באינטרנט לא ידעתי באיזו מילת חיפוש להשתמש... חברה שלחה לי קופסה עם חומרים ושני מגזינים מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות והעיניים שלי נפתחו (וקצת כמו בסיפור של אדם וחווה, מאז שאכלתי מפרי עץ הממוריז מייקר, אני מוציאה ניירות בזיעת אפי מהארץ...)
כל כך נדלקתי על כל העניין וכל כך הבנתי שכאן, בארץ הקודש, אין כלום, עד שהבנתי שאני חייבת ליסוע. התלבטתי בין סן דייגו (החברה) לבין טורונטו (הבת דודה) והפור נפל על ביקור משפחתי. בשבועות שלפני הנסיעה טחנתי את האינטרנט בחיפושים אחר חנויות וסדנאות זמינות ולא כל כך הצליח לי. את סוף השבוע הייתי אמורה לבלות בווינדזור (באופן הגיוני לחלוטין, בקנדה מוצאים את וינדזור על יד לונדון) ובחיפוש ברשת מצאתי שיש שם חנות בשם "the stamp studio" ושיש להם סדנת חותמות למתחילים. אז כמובן שנרשמתי.
כשהגעתי לטורונטו והתחלתי לשוטט קניתי בלי הכרה בכל החנויות הכל בדולר שפגשתי, ובחנויות כלי הכתיבה ובחנויות של הכל למסיבה. אחרי יומיים הבתדודה לקחה אותי לחנות סקרפבוקינג אמיתית. חשבתי שמתתי והגעתי לגן עדן... ביליתי שם ארבע שעות ויצאתי עם דפים וניטים ומנקבים ומדבקות ועוד מיליון דברים, אבל בלי אף חותמת אחת.
ואז הגעתי ל"stamp studio". הסדנה היתה מובנית להפליא. כל אחת קיבלה שקית עם חומרים וכולנו עשינו את אותו הדבר שלב אחרי שלב. בסוף השעתיים היו לי ביד סימניה ושלושה כרטיסי ברכה, שנראו מקצועיים לגמרי, אבל רק חודשים אחרי זה, כשידעתי כבר הרבה יותר, הצלחתי לשחזר מה בעצם עשינו שם...מה שהיה מצחיק זה שלקראת סוף הסדנה פתאום אחת המשתתפות העירה לי שעשיתי את כל הכרטיסים הפוך... ואפילו לא שמתי לב שאני הופכת את ההוראת של המדריכה לכיוון שהתאים לי. ואז יצא ששאלו מאיפה אני וממש התרגשו מזה שאני מישראל. צוות החנות ביקש שאחתום בספר האורחים, ולפני כשנה, כשהייתי איתם בקשר במייל הם אמרו שבוודאי שהם זוכרים את ביקור "הגברת מישראל".
העצה הכי מעניינת שקיבלתי בסדנה ההיא הייתה לקנות פנקס קטן ולהחתים כל חותמת שאני קונה. בעלת החנות (שהודתה שהיא פתחה את החנות כדי שתמיד יהיו לה זמינים כל הדברים שהיא רוצה) סיפרה לנו שהיא מצאה את עצמה קונה את אותה החותמת בפעם השלישית... אין לי פנקס כזה, אבל בינתיים הזיכרון עובד ואין לי כפילויות.
כשנגמרה הסדנה נכנסתי לחנות שצמודה אליה והתחלתי להתלבט... בין היתר לא הייתי בטוחה כמה אני באמת אשתמש בדברים, אבל מצד שני חששתי מפני המצוקה הנוראה שתהיה לי כשאגיע לארץ ושום דבר לא יהיה זמין לי... אז קניתי פרח עם שמונה צבעי דיו, דיו ורסה מרק, אקדח חום עם ארבע אבקות וקצת חותמות. מה שמעניין הוא שהחותמות הראשונות ההן עדיין נמצאות ברשימת החותמות שגם אהובות עלי וגם שימושיות לי. באותו יום קניתי את הפיל, את סט הפרחים עם העלה ושני סטים של חותמות מיניאטוריות וחמודות (גודל כל החתמה חצי ס"מ בערך):
אחר כך בא תורן של כל מיני חותמות שקניתי בהזמנות באינטרנט ואז יום אחד הגיע אלי מייל מ"אקוורל" והיה שם פרסום על זה שהם מוכרים "חותמות אומנותיות" והייתי בהלם שסוף סוף החותמות עשו עלייה... אז הצטיידתי בבעל אחד ובאמא אחת ועשינו מסע עלייה לרגל לרעננה. האמת, באופן כללי התרשמתי מהגודל של החנות ומהמבחר שהיא הציעה. וגם קניתי חותמות. וטושים לאמבוסינג. ודיו. ולא התעלפתי מהמחיר, אבל כמעט.
ומאז לא הפסקתי לקנות חותמות.
באופן עקרוני אני מתנגדת לרגשי אשמה, אבל אם היו לי, זה על זה שאני לא משתמשת בהן מספיק...
החלטות לזמן הקרוב:
1. לסדר את החותמות כדי שיהיה נוח לדעת מי נגד מי.
2. לסנן ולוותר על חותמות שאני בטוח לא צריכה.
3. להשתתף בסדנת חותמות של נתנאלה, וליישם!
האמת שזה לא לגמרי נכון שהחותמות שלי לא מסודרות. בחנות יש לי כוננית עם שמונה מגרות נמוכות ושמונה מגרות גבוהות. במגרות הנמוכות מסודרות, לפי נושאים, חותמות שבהן אני מוכנה שאנשים אחרים ישתמשו...
ככה זה נראה:
ועכשיו, בכל זאת, אחרי אלפי המילים ששפכתי, מגיעות לכן גם תמונות.
באופן עקרוני אני מעדיפה חותמות שמגיעות מודבקות על עץ. זה מיידי ונוח. אקריליות יש לי ממש מעט, אבל אני מניחה שזה ישתנה עם הזמן, במיוחד שעם כל קיט של סקרלט ליים מגיעה חותמת חדשה.
חותמות רקע, שאני מאוד אוהבת להחתים על אותיות וחיתוכים. תשימו לב, כמובן, שגם לי יש את חותמת הטקסט הידועה...
בעיון בחותמות שלי, מסתבר שיש לי לא מעט חותמות של ילדים ושל פיות. אלו למשל:
יש לי גם חותמות סיליקון. קצת, כאמור:
והנה סט החותמות הכי טפשי שלי. אני לא יודעת למה חשבתי שזה שאני אוהבת מוזיקה אירית ונורא רוצה ליסוע לאירלנד מצדיק את החותמות הקלטיות האלו...אבל אולי אני אשמור לי אותן בתקווה שבסוף יהיה לי אלבום אירלנד לעצב...
ועכשיו לחותמות שאני ממש אוהבת, ומוצאת כל מיני תרוצים להשתמש בהן:
זהו. נגמר הנאום לאומה. עכשיו אולי אני אלך להחתים קצת... או למיין חותמות.
_________________
משהו קטו וטוב #47
גם הן במחתימות:
משחק מילים
קרן (פרפרים)
זיקוקית
עלמה 7
יאמה
חתולי
הילה
מוגית
קינשסה
הגריטה
נתנאלה
אילאיל זיו
ענת בנטוב
שרון
הדר
baraki אצל מור
מור
דיילי
עינת 109
בבלוג זה
בכל הבלוגים
