קסם שימושי

כשהבנים היו קטנים, אז הם הלכו לקומפלקס גנים מופלא של אמא ובת. לאמא היה גן מאוד ותיק בכרמל צרפתי, ולבת היה גן נוסף, ברחוב טשרניחובסקי. בצהריים היו ילדי הצהרון מהגן בטשרניחובסקי מצטרפים לצהרון של האמא, וכך גם בחגים. בגלל שהיה להם צוות ממש גדול, אז בקיץ הם בכלל לא יצאו לחופש, אלא עשו תורנות בין הגננות, מה שהיה לי נפלא כשהבוגר נכנס אליהם לגן בגלל שהייתי בשמירת הריון עם הפרופסור. שלא יהיו טעויות - הן היו מופלאות כי הן היו גננות חמות עם נשמה, ולא בגלל שהן נתנו פיתרון בייביסיטר כמעט 365 ימים בשנה...

הבוגר והפרופסור העבירו שם כמה שנים כל אחד. הבוגר עבר משם לגננת הכי זוועתית בעולם (ואני עדיין מכה על חטא. על זה שלא קלטתי בזמן, על זה שנתתי לזה לקרות) והפרופסור עבר מהידיים שלהן ישר לגן ביובלים.

הבעייה היחידה שאני יכולה לזכור לגבי הגן ההוא, בטשרניחובסקי, הוא שהוא היה בתחתית של המון מדרגות (ולא, זו לא הבעייה...) שבראשן היתה פיצוצייה מפוארת עם דלפק מלא מלא מלא ממתקים...

באותה תקופה נטבע הביטוי "יום כן או יום לא?" כשיום כן הוא כמובן יום שבו נכנסים לקנות משהו...

ולמה נזכרתי בסיפור הישן הזה?

כי גם בישראבלוג אני מתעוררת בבוקר ולא יודעת אם זה יהיה יום כן או יום לא. האם היום תקבלו עידכון על הפירסום או שאני שוב אכתוב לעצמי?

וכיוון שזה כך, אז כשאני כבר מתכוונת לכתוב אני כבר מייאשת את עצמי מראש, וחבל לי לבזבז פוסטים מופלאים עם תמונות מתוצרי הסדנאות ובסוף מרוב תסכול אני לא כותבת... וככה עובר לו שבוע שלם של דממה תקשורתית, למרות שיש לי מלא מה להגיד (תמיד).

אז מה היום?

יום כן?

יום לא?