מהגן היפני נסענו באוטובוס לאקספלורטוריום, שהוא הטכנודע של סן פרנסיסקו.
טכנודע מהמעלה השלישית לפחות, זאת אומרת.
קודם כל רואים את השלט:
נכון שזה משפט נפלא?
ואז נכנסים פנימה.
אם המוזיאון של אתמול היה כולו חלונות זכוכית ושטוף אור, אז זו האנטיתיזה שלו. זה חלל ענק (מעניין מה הוא היה פעם. אולי אפשר לברר) ודי חשוך, שנראה קצת כמו המעבדה של המדען המשוגע. יש המון המון תצוגות והמחשות מעניינות, וחלונות גדולים אל חללי העבודה שמאחורי הקלעים של המוזיאון וכל המבנה זורם והומה ילדים והורים ואווירה של תגליות.
כשישבנו במזנון ראינו איזו התרחשות בחלל לידנו, והסתבר שזה מין אולפן טלוויזיה פתוח, והיינו עדים להקלטה של הראשונה מבין ארבע תוכניות של "iron science teacher", שבהן מורי מדעים מצטלמים כשהם מעבירים מערך שיעור של 10 דקות שאמור להציג ניסוי שמסביר עיקרון מדעי. לא ממש עקבתי אחרי מה שהלך שם, אבל הרעיון של ריאליטי חיובי שכזה מצא חן בעיני
לא צילמתי המון (החלל, כאמור, ענק, ולא מעט זמן ביליתי בלחפש את בני משפחתי, וכשלא מצאתי - בלחוות את המוזיאון בעצמי...), ורוב התמונות הן של הנסיכה, אבל אני חושבת שגם המעט שיש מעביר את האווירה...
הלו, הלו אבא...
איך חולות נעים?
נסיכה ופרופסור מייצרים ערפל:
חופן מלא של גולות שנזרק בתנופה:
שלושת האוצרות שלי שרים לתוך צינור ארוך ארוך (את my favorite things. תקוו יחד איתי שגרסת הוידאו תהיה שווה משהו...):
וככה נראה הצינור:
וזה הציור שצוייר בעבודה משותפת של הנסיכה ושל המטוטלת הגדולה:
אחרי ארבע שעות בערך יצאנו מהמוזיאון, אבל מכיוון שהיום התחיל מוקדם, והימים בסן פרנסיסקו ארוכים (בעיקר בסוף יוני, מן הסתם), אז היה בעצם רק אמצע היום.
אז נסענו לאכול גלידה:
וכשהיא הגיעה התנפלנו עליה ושכחנו לצלם...
ואז הלכנו לשוטט ביער הגשם:
ועברנו את הכביש כדי לראות דרך החלון השקוף איך מכינים את הלחם המפורסם של מאפיית בודין, וכשהריח שיגע אותנו נכנסנו לקנות לחמים לארוחת הערב.
הנסיכה ניצלה את ההזדמנות כדי לבדוק אם היא נראית טוב בתור סרטן:
הלחם דרש סיבוב בסופר כדי למצוא ממרחים שיתאימו לו. היינו די מזועזעים לגלות שבסניף של walgren's שמצאנו יש רק מעבר אחד עם אוכל, אבל שלושה מעברים עם תרופות...
ארוחת ערב בחדר סגרה את יום שישי, ואליה הצטרפה החלטה לבלות גם את שבת (לאחר איסוף הרכב השכור) בסן פרנסיסקו, כדי להספיק את מה שלא הספקנו בשלושת ימי הבילוי בעיר.
אבל בינתיים פה כבר יום שלישי, ולילה, ומסביבי כולם ישנים
אז זה כנראה הזמן להיפרד
ולומר לילה טוב
ולבקש שתמשיכו לשמור על המבצר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
