קסם שימושי

אם הנסיכה היתה מקבלת שקל בכל פעם שהיא שמעה את המשפט שבכותרת הפוסט הזה, היא היתה נסיכה עשירה מאוד...

ומבחוץ זה כנראה נראה ככה.

כמו שתמיד חשבנו שכיף לילדים שלאבא שלהם יש חנות ממתקים, כי הם בטח זוללים כל היום...

כשפתחתי את החנות הנסיכה היתה כמעט בת חמש.

היא בהחלט נהנתה מחדר היצירה הגדול הזה שנפתח בפניה, אבל מאוד התקשתה להתמודד עם הקונספט שזה שמשהו על המדף אצלי בחנות לא אומר שהוא שלי ושהיא יכולה לקבל אותו רק כי היא רוצה...

והיא בהחלט לא נהנתה מהעובדה שכשהיא רצתה להגיד לי משהו, או סתם שאשים לב אליה, הלקוחות באו קודם (והרבה פעמים הלקוחות היו ילדים בדיוק כמוה, מה שעשה את זה עוד יותר קשה...)

אז באיזשהו שלב, כשהיא הרגישה שהיא מיצתה את כל היצירות שהחנות יכולה להציע לה, היא בחרה בעיקר לא לבוא לכאן או לבוא מעט, לנדנד שמשעמם לה ולרצות הביתה די מהר, ואז אני הייתי זו שחשבה שזה בכלל לא כיף שלאמא של הנסיכה יש חנות...

וככה נראו השנתיים האחרונות.

לאחרונה, כשאבא שלה ואני הבנו שבקרוב היא תחיה בבית בתור בת יחידה - עם כמות התוכניות שיש לפרופסור לכבוד שנתו האחרונה בתיכון כנראה שנצטרך תמונה על המקרר כדי לזכור איך הוא נראה (והוא שונא להצטלם...), ואת הבוגר, לצערנו ולמרות כל כמויות ההדחקה שאנחנו מצליחים לפתח, צה"ל בכל זאת רוצה, למרות שאו טו טו הוא קשיש בן עשרים - הגענו גם להבנה שנצטרך תוכניות קצת יותר מובנות עבור שעות אחר הצהריים.

אז אמרתי לה שלדעתי היא יכולה לבוא לחנות לעזור לי פעם בשבוע.

ההתלהבות שנרשמה הפתיעה אותי, והיא אפילו לא המתינה שהשנה תתחיל, אלא בחרה לבלות אתמול בחנות, גם בבוקר וגם אחר הצהריים, מצאה ביוזמתה דברים בהם היא יכולה לעזור ויצירות שהיא יכולה לעשות ולא התלוננה לרגע שמשעמם לה.

אחר הצהריים הצעתי לה להכין מתנה לאמא שלי, שאיתה אכלנו אתמול ארוחת ערב לכבוד יום הולדתה (באיחור קליל)

מזל טוב אמא (ומזל טוב לאוריין, גיסתי החמודה, שחוגגת יום הולדת באותו יום ממש ולשרוני גם)

החלטנו שהיא תכין קנווס מעוצב, עם תמונה של כולנו, וכרטיס ברכה.

היא בחרה את הצבעים והחומרים ועשתה את רוב העבודה, ואני רק גזרתי את הפרטים העדינים, על פי ההנחיות שלה.

היא אפילו ארזה לבד את המתנה כשסיימה:

אני מקווה שמעכשיו שתינו נסכים כשיגידו לה שכיף לה שלאמא שלה יש חנות...

ולמי שמזהה את התמונה הזו שלנו מהאלבום הקטן שעשיתי - אז נכון. העובדה העצובה היא שמחודש של טיול ומשמונת אלפים תמונות בערך, יש בסה"כ שתי תמונות שבהן כולנו מצולמים, ואחת גם לא ממש מוצלחת... אז התמונה הזו תזכה מן הסתם לשימוש מופרז.