קסם שימושי

הריקודים והמשפחה שלי מסביב והאושר באוויר.

היי.

ואז ביום רביעי הגיע הדיכאון.

קטן כזה.

אני לא יודעת להיות דיכאונית בגדול...

אבל כל מיני דברים קטנים שהצטברו וכל מיני תוכניות שלא התרוממו ואיכס כזה שלא מתאים לי בכלל, ובטח לא לכבוד יום ההולדת.

אז החלטתי שלא מקובל עלי ושאני דוחפת את האיכס הצדה, ונהנית מהיום שלי.

הבוקר התחיל עם עמוד הפייסבוק המהמם שלי ועם עשרות האיחולים המקסימים שחיכו לי (ועוד המון שנוספו במהלך היום).

הוא המשיך בארוחת בוקר מפנקת מול הנוף הכי מקסים בעולם. כתיתא היא מסעדה חדשה בבית הבד באבטליון. הייתי טובה ולקחתי איתי מצלמה, אבל שכחתי לוודא שכרטיס הזיכרון נמצא בתוכה, אז לתמונות המאוד מדגמיות אחראי הסלולרי של המאמן (ואני הבטחתי לעצמי לחזור לשם עם מצלמה מתפקדת. ארוחת הבוקר השווה בהחלט מצדיקה ביקור חוזר):

באמצע ארוחת הבוקר נחתה על השולחן קופסה קטנה שהבהירה שהרמז המאוד ברור ששלחתי ("תלך לדוכן של אלונה ותבחר לי שרשרת") לא הלך לאיבוד על האיש שלי...

הוא גם צילם:

ומאחר שהשרשת לא מספיק בולטת בתמונה הזו, והתמונה השנייה שהוא צילם נהרסה, אז הנה חיתוך של התמונה כדי שתוכלו להתפעל יחד איתי:

המשך היום עבר עלי בבטלה מופלאה.

נמנום וקריאה וצפייה בטלוויזיה ותגובות בפייסבוק.

וזהו.

עד שבערב הנסיכה שאלה אם אנחנו לא מתכננים לעשות משהו לכבוד יום ההולדת...

אז היינו ספונטניים ויצאנו לארט דה קוקו בכרמיאל.

היה מתוק.

מאוד מתוק.

ככה צריך לחגוג יום הולדת.

תודה לכל המאחלים והמאחלות.

שימחתם אותי מאוד!

לימור

הקשישה בשנה