אני פריקית של מילים.
נפעמת כל פעם שאני ניצבת מול צירוף אלתרמני
מתענגת על מילים שגורמות לעצור רגע ולחשוב
מקנאה במי שאורג קסם מאותיות וסימנים
אוספת טקסטים כמו שאנשים אחרים אוספים בובות (בליית'...)
ומדי פעם שולפת אותם ברגע המתאים.
אז הנה, לכבוד ראש השנה, "ברגע", שכתבה ורד מוסינזון:
ברגע
שהשנה החדשה
אוחזת בעקבי
השנה החולפת
עוברים העצים
לדום מתוח
ולרגע קצר
חוזר העולם לתוהו ובוהו
ורוח אלוהים מרחפת
מעל השנה החולפת
שנעצרת,
בגלל ידה של השנה החדשה
האוחזת בעקביה.
מנסה לעכב ברגע,
את רגע האמת.
את הרגעים בם תיטול על עצמה
את האחריות
לכל מה שיקרה מכאן והלאה.
זו אחריות עצומה
להיות שנה חדשה
לקחת על עצמך את הסיכון
שכל התחזיות שחזו לך, יתגשמו.
זה גם לקחת על עצמך את הסיכוי ולא להצדיק את
התחזיות הנוראות
שחזו כל אותם
ששבעו רע בשנה הקודמת.
איזו אחריות נוראה
נוטלת על כתפיה השנה החדשה
ברגע
בו היא מרפה
מעקבי השנה החולפת
ומניחה לה להימוג
ולהשאירה לגמרי לבד
להרבה רגעים
עם כל כך הרבה
אחריות.
בשלהי השנה שהיתה גילינו שאנחנו יכולים לקחת אחריות על מה שקורה לנו, ולא רק לקטר בשקט ולחשוב ששום דבר לא ישתנה.
מאחלת לכולנו שניקח מעל כתפי השנה הזו, שמתקרבת אלינו ועוד מעט כבר כאן, קצת מהאחריות הזו שמוטלת עליה. צדק חברתי הוא ביטוי גדול, אבל כשמפרקים אותו יש כל כך הרבה שאנחנו יכולים לעשות, כאנשים שאכפת להם.
ועוד משהו קטן -
יעל דן שאלה היום את אבא של דפני ליף מה הוא מאחל לה, והוא איחל לה יותר שעות שינה, כדי שתוכל לחלום חלומות גדולים.
האיש שלי חלם בגדול ויצא להגשים את זה.
אני מאחלת לכולנו שנחלום חלומות גדולים ושנצא בעקבותיהם.
שנה טובה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
