בארוחת הבוקר, הנסיכה אמרה שהיא נהנית לשחק עם שוקולד (זה הנמס, בתחתית כוס השוקו שלה) ומייד הבנתי מה אנחנו צריכים לעשות כדי לדאוג לזזה שבאמת תהיה לנו שנה מתוקה.
ליסוע לגליתא.
כי מה יותר מתוק משוקולד?
ומה יותר משפחתי מסדנה ביחד?
ומה יותר ספונטני מעכשיו, כרגע, בלי תוכניות מראש?
אז נסענו לדגניה ב'.
היינו פעם אחת בסדנת שוקולד אצל גליתא, לכבוד יום ההולדת של הפרופסור, שחושב ששוקולד הוא אב המזון העיקרי שקיים (אב המזון השני מבחינתו הוא קולה...). זה היה לפני כמה שנים, כשגליתא עדיין היתה סוד חדש ופרטי ליודעי ח"ן, וגם הסדנה היתה עדיין פחות ממוסדת ומאורגנת והציעה בערך שני סוגי סדנאות.
הפעם הגענו למשהו הרבה יותר חדשני, מאורגן וממותג וגם מבחר הסדנאות התרחב והתעשר. המצחיק הוא שבחרנו בדיוק את אותה סדנה שעשינו אז - "ללקק ת'אצבעות".
לבשנו סינרים:
והתחלנו לצייר בשוקולד:
אחרי שציירנו בשוקולד, התחיל שלב הפרלינים. קיבלנו גוש שוקולד גדול, שחתכנו ושברנו לגושונים קטנים יותר, כמו אלו:
ואז טבלנו אותם בשוקולד חלב או לבן (או שניהם) וקישטנו בכל מכל מיני קישוטים:
והנה הנסיכה מדגמנת הוכחה ששוקולד טוב למצב הרוח:
אחרי שסיימנו ביקשו מאיתנו להמתין רבע שעה (יש סרט שכבר ראינו, אז ניצלנו את הזמן לקנות מתנות שוקולדיות חמודות. יש מבחר מרשים בחנות המפעל המדוגמת שלהם) ואז קיבלנו את השוקולד שהכנו, ארוז בתוך קופסה יפה:
באופן לא מפתיע, הקופסה של הפרופסור היתה כבדה בהרבה משלנו. כשאנחנו התמקדנו ביופי ועיצוב, הוא התמקד במקסימום שוקולד לשטח. פרופסור או לא פרופסור?
ואם מדברים על העיצוב והמיתוג של גליתא, הנה ככה נראה המקרר בבית הקפה:
ככה דאגנו לעצמנו לשנה מתוקה וחווייתית.
מאחלת גם לכם שנה שכזו!
לימור
בבלוג זה
בכל הבלוגים
